ממשיך כרגיל בסיקור האיזורים של הדרום והפעם אחת המעצמות היפ הופ הגדולות עד היום- אטלנטה.
לקריאה על החלק של ממפיס ולואיזיאנה- https://grid.co.il/d/10161/18
לקריאה על החלק של טקסס- https://grid.co.il/d/10174-2/9
בשנות ה80 מוזיקת ההיפ הופ הייתה עדיין אנדרגראונד וחוץ מכמה אמנים מקומיים הם לא עשו יותר מדי רעש ובעיקר התבססו על המיאמיבאס, באונס ובוטי מיוזיק של סצנת הקלאבים בדרום בזמן שבניו יורק היו כבר אמני ראפ מצליחים כמו ראן דיאמסי, אריק בי וראקים, ביג דדי קיין וכו..
הראשונים שהביאו את ההיפ הופ לאטלנטה היו דיג'יי סמארף ואמסי שיי-די
בשנות ה90 ההיפ הופ שהציג מרוב הראפרים ליריקת גנגסטה וחיי רחוב קשוחים היוו פלטפורמה והזדהות עבור הרבה שחורים באמריקה וברגע שהויראליות הזאת הגיעה לאטלנטה היא התפתחה למחוזות שלאורך השנים כולנו יודעים מה היא הניבה.
הראשונים לשבור את תקרת ההיפ הופ באטלנטה למשהו גדול היו הקולקטיב דאנג'ן פאמילי היה הבית לאמנים מקומיים, אחת הידידות של בחור מהקולקטיב אמרה לו שיש איזה שני נערים מהבית ספר שלה שמרפרפים ממש טוב, השמות שלהם הם אנדרה 3000 וביג בוי. מלבד אאוטקאסט הדאנג'ן היווה בית לאורגנייזד נויז שהיו גם קולקטיב של מפיקים וגם לגודי מוב עם סילו שלימים נהיה לזמר ארנבי.
הדאנג'ן פמילי וכל אומניה יצרו את המוזיקה שנקראה בזמנה DIRTY SOUTH, מונח שנטבע עמוק בשורשי ההיפ היפ בדרום ארה''ב.
באמצע שנות ה90 לה פייס רקורדס לייבל החתימו אמנים כמו אשר, TLC, אאוטקאסט קריס קרוס וכו ושמו את הדרום על המפה תוך כדי שהם משחררים שירים שמובילים במצעדי המוזיקה ברחבי המדינה.
את גודי מוב כולנו מכירים מאחד השירים המפורסמים יותר בסצנה, אחד כזה שטראביס ואייזיה סימפלו:
ההיפ הופ הדרומי היה מחובר עמוק למוזיקה אפרו-אמריקאית. החיבור הזה הפך את המוזיקה לזמינה לקהל האפרו-אמריקאי בדרום ויצר הזדמנויות לאמנים מקומיים להמציא את הפרשנות שלהם לסאונד. זאת הייתה תקופה שקמו מספר אמנים מקומיים, מפיצים ובעלי לייבלים עצמאיים שבסופו של דבר הפכו למוקד עלייה לרגל בה כל אחד לקח השראה מאטלנטה.
בשלבים הגדלים של ההיפ הופ הדרומי, תאגידי המוזיקה הגדולים עדיין התמקדו במעצמות הראפ של קליפורניה וניו יורק. הגודל הגיאוגרפי העצום והאוכלוסייה האפרו-אמריקאית הנפוצה בכל מקום של אטלנטה סייעו לה להפוך לעיר מרכזית בסצנת הראפ שבמקביל כל שאר איזורי הדרום נותנים תמיכה.
הפיק של ההיפ הופ הדרומי הגיע בשנת 1995 בסורס אווארדס שאאוטקאסט זכו לאמנים החדשים הטובים ביותר בזמן שכל הקהל שורק להם בבוז. ההשפעה העצומה והגאווה שהדרום קיבל היה יותר חזק מכל דבר אחר בעולם זה פתח דלתות לכלכך הרבה אמנים שלא היו בטוחים בעצמם, שחשבו שלאף אחד לא אכפת ממה שהם עושים אבל לאנדרה היה מה להגיד:
קפיצה קטנה לטנסי:
אחד השמות שהפורום מכיר ואוהב אייזיה רשאד מגיע מצ'טנוגה שבטנסי, אפשר לראות שלאורך הקריירה שלו הסאונד עליו הוא מבסס את שיריו הוא הדירטי סאות' אך מגיע עם פרסונה שמרפרנסת יותר את הראפרים הקשוחים ממפיס ולואיזיאנה, דואו הוא גם נאמן לבאונס של ניו אורלינס.
לא רק אייזיה בגדול אלא הקולקטיב שהיה שייך אליו THE HOUSE עם חברו הראפר YG TUT
בראד ג'ורדן זה סקארפייס
בחזרה לאטלנטה:
בשנות ה2000 המוקדמות ראפרים כמו טי איי, ג'יזי, לודקריס וגוצ'י כבר התחילו לצבור פופולאריות שהטביע את המונח מוזיקת טראפ שמדבר בגדול על סחר והכנה של סמים והדרך לפסגה.
כן חשוב אבל לא להתבלבל, בעוד שרוב הראפרים האלה ריפרפו על הטראפ גוצ'י וג'יזי היו היחידים שממש עיצבו את הסאונד הזה בעוד ראפרים כמו טיאיי עדיין המשיכו את מורשת הדירטי סאות':
סולג'ה בוי גם הביא בוסט רציני לאטלנטה באותו עשור:
בואו נתמקד רגע בגו'צי וג'יזי ופה יוסי יתקן אותי כבר אם אני טועה:
גוצ'י וג'יזי הוציאו סינגל בשם ICY שגרם לביף של מי היה הרעיון לשיר שעליו מושתתת מורשת שלמה של ראפרים שהתפתחו מאותו השיר
בשלב הזה מוזיקת הטראפ לא הייתה חד משמעית, פעם זה אופיין יותר בליריקה ופחות בסאונד עד שהיא קיבלה סאונד ייחודי משלה עם המון ראפרים שהצליחו ושמו את הטראפ על הפופ שיט:
ראפרים כמו ליל וויין וריק רוס מאוד הושפעו מהטראפ והלכו גם לכיוונים כאלה או אחרים.
עם השנים גוצ'י שהיה אבא לאמנים חדשים וחמים מהעיר גידל את הדור שעיצב את כל הטראפ שאנחנו מכירים בשנים האחרונות, עם זה המילמולים והקול הצרוד של פיוצר שגם פתח דלתות ללדבר על בעיות מנטליות והתמכרות ועד ליאנג תאג שממש עושה סטרצ'ינג לפלואו שלו עד שזה נשמע מלודי לגמרי.
ריץ' גאנג של תאגר וקוואן גם היו הסאונד הטראפי המלוטש של סוף הגל הראשון במוזיקת הטראפ והיו רק הזרעים הראשונים והקטנים לגל הטראפ השני שהגיח בעשור האחרון:
וואקה פלוקה פליים בדיעבד גם היה אחד מחלוצי הטראפ וגם היה הפרוטוטייפ לשיקגו דריל אחרי שהוא התאהב בסאונד של לקס לוגר והגיע למצעדים:
הטראפ העכשווי היה כלכך עצום ופופולארי שכל אמן שלא מאטלנטה מזוהה עם הסגנון הזה: קודאק בלאק, ליל עוזי, מיק מיל, טראביס סקוט וכו..
כלכך פופולארי שהיום איו ראפר שלא התנסה בשיר עם נוסחה טראפית שתואם את האסתטיקות.
טראביס סקוט שילב המון אלמנטים של לין מיוזיק אבל לגמרי נשמע אטלנטה ובעצם כמו הרבה ראפרים עשה את הפיוז'ן הזה בו כל הדרום שואבים רעיונות אחד מהשני אבל נאמנים לבית שלהם שבמקרה של טראביס זה טקסס.
אני חושב שהפתיח של טי איי ברודיאו הוא אחד החשובים שיש בתרבות:
היום האמנים המצליחים מאטלנטה הם בני טיפוחם של תאגר וגוצ'י
גאנה, ליל בייבי, 21 סבאג', מיגוס ועוד הרבה שמות שאני כנראה לא בקיא בהם מספיק
אני חושב שעל כל הספקטרומים שאטלנטה הציעה לאורך השנים האימפקט שהיא עשתה לתרבות תישאר לעוד הרבה זמן יותר מהרבה סצנות אחרות שקמו בארהב בהיפ הופ, אתם יכולים לאהוב או לא לאהוב את זה אבל אי אפשר להתכחש לזה..
מקווה ששמחתם לקרוא, אם למישהו יש משהו להוסיף או לתקן מוזמן בשמחה.
תכתבו מה חשבתם ותצרפו שירים שאתם מכירים ואוהבים מאטלנטה, בפרק הבא- פלורידה.
