הקדמה לקמפיין מבוכים ודרקונים מתקרב שלי, הכל לא כל כך ברור כי זה רק סקיצה, תרגישו חופשי לשאול.
הדרוזהינא רוכבים לעבר העיר שָנט-אֶנפָרבָּיין, כיכר השנהב. העיר שוכנת על גבול החזית בין הידרומל ומות'רמילך, מצפון לשָנט-גָאלוֹט, כיכר הזהב ומדרום לשָנט-רָאנצ', כיכר הטבק. העיר, שמקיפה אגם גדול ולמרגלות הר געשי קטן, הינה השביעית בגודלה בקו גבול זה. למרות שהינה נמצאת על קוי סחר מרכזיים או על גדול דלתא פוריה, השלום הוא מה שהחזיק את העיר משגשגת. שלטון המועצה היה יציב ונדיב לכולם והחומות הגבוהות הרחיקו כל צבא שלא סופק מן השוחד. אך תיאור זה שונה בהחלט ממה שאתם ושאר צבא שכירי החרב רואים כעת…
כתר מות'רמילך שגא בתחזיתו לעוצמת התגובה שדיבור ישיר עם איי הבירה של הידרומל יוביל. המלך שלח את בן הקיסר, מוראנט גלום-נמר, לדבר בפומביות הארמון, שם הוא דיבר על מיגור פשיעה והזכיר כבדרך אגב את הסכנה המשותפת שבכס אולאו.
הגילדה ההידרומלית, או גילדת הגנבים ליתר דיוק, מצאה איזה עלבון פשוט בלבוש בן הקיסר בארמון כדי לתרצו כסיבה פטריוטית לתקוף את ממלכת הפרשים הלבנים, שבאמת הם באים להעניש על כך שדיברו כנגדם. הת'ולאונים 'שיחקו את עצמם סגול' (דימו תרבות הידרומלית) ונעלבו קשות בשם כס אולאו ותירצו זאת כדי לשלוח את אחיהם האולים שאיבדו את שדותיהם בשטפונות הבוץ לכבוש לעצמם חדשות. פרוטאינה שלחו כמה מטובי סוחרי הנשק שלהם (לסחור עם שני הצדדים כמובן) והאלקיטרנים מצאו עצמם נמשכים לדם. פלוגות שכירי חרב, שחיכו בויין לרגע שיתנפץ הסכם השלום, איבדו את סבלנותם ורכבו לעבר ההזדמנות הזאת. צבא הדרוזהינא היה אחד מהם.
גדת האגם המזרחית היא כעת שממה של רחובות עץ ואבן שרופים עד היסוד, עם חומות מנותצות ומעלות עשן. עדות ברורה לנשק פרוטאני. הגדה המערבית היא איפה ששטח הפקר נמצא. אתם, שכבר ראיתם כמה וכמה ערים נכבשות, מזהים כוח אדם, גדרות וכלי מצור שמעידים ששם מתרחשת רוב הלחימה כעת. בצפון נמצאת 'העיר העליונה' על מדרון ההר המבוצר. ולא נראה שהחומות הפנימיות אלו ירדו בקרוב. הדרום הינו האזור ההכי פחות מיושב, שנכבש ראשון. כעת בני הביזון (האולים) מיהרו כבר להקים אוברא משגשגת. אותם כפרים עצומים ומרווחים שכה מאפיינים את מזרח פראן. נראה שהאולים באו יותר בשביל האדמה מהביזה והאוברא נראתה כמעט מנותקת לחלוטין מהלחימה שעוד מתרחשת, יפה ומטופחת במזרחה עם שדות נרחבים שרק נזרעו בצדה המזרחי ומוזנחת וענייה ככל שמתקרבים למערב, עם אוברא צפה קטנה על גדת האגם איכן שהת'ולאונים הקימו את ביתם, כל עוד מתעלמים מאלפי עבדי החלב שנסחרו בשוקיה ומעשרות סוחרי הבשר הייריסים שבאו לקנותם, אותם קניבלים נמוכים ושעירים.
בלב האגם היו כמה איים קטנים ומעלי עשן והמון ספינות קרב שנראה ומנהלים עימות, עם אויב שלא ברור כלל מה הוא.