@Vrose
Mr. Morale & The Big Steppers תובנות, רעיונות ומחשבות.
אתחיל מהעובדה שבין אם תאהבו או תקומו בבוקר על הצד שמעדיף לשנוא מוזיקה חדשה ולשמור חסד לקלאסיקות מוכרות של האמן האהוב עליכם, כשקנדריק מוציא אלבום כולם מדברים עליו.
ב-5 שנים האחרונות בהן הוא העדיף לרדת למחתרת האמן הספיק לנצח בסאונדטראק של הסרט ''הפנתר השחור'', לפתוח את הלייבל הסודי והמרתק PgLang עם בן דודו בייבי קים ודייב פרי שהיה בעבר מנהל בTDE אותו הלייבל בו קנדריק גדל יחד עם סקולבוי קיו, אייזיה ראשאד, ג'יי רוק וכו בעודם מתבוססים כלייבל הכי תוסס בהיפ הופ של שנות ה2010'ס.
ב-5 שנים האלה קנדריק גם מספר שחווה מחסום כתיבה שארך כשנתיים, לא אופייני שמדובר בפילוסוף החשוב של סצנת המוזיקה העולמית. כזה שיוצר סרטים ומחזות במסווה של אלבומי היפ הופ כדוגמת Good Kid Maad City ו-To Pimp A Butterfly שמעבר לכך שהם נחשבים קלאסיקות של ממש בקרב מעריצי ראפ, הם נמנים בין האלבומים הכי טובים אי פעם בהיסטוריית המוזיקה.
והנה אנחנו צוללים אל תוך המחשבות העמוקות של קנדריק באלבומו החדש והמעניין.
מר מורל, מי זה בעצם?
כדי להבין באמת את הניואנסים של קנדריק צריך להבין את הראש שלו. לא סתם הוא פיצל את האלבום לשני חלקים.
מר מורל לפי מה שאני תופס ואחרי כמה שמיעות הוא בעצם קנדריק עצמו, קנדריק שהיה מודע למגפה עולמית, לריבים בתעשייה, לשקרים שהתקשורת מספרת, שחקני כדורסל שלא מתחסנים, אג'נדות שקריות שמונעות מאינטרסים ולא מהאג'נדה עצמה ועוד נושאים רבים.
קנדריק אומר בעצמו שהוא חלק מהאשמה, אם בעבר היה לו תסביך משיחי שהוא יציל את הקהילה השחורה הוא הופך את עצמו לחלק מהבעיה
בשיר Worldwide Steppers מספר קנדריק כיצד בגד בבת זוגו במהלך טור באירופה עם בחורה לבנה ואיך זיין בפעם הראשונה בחורה לבנה רק כדי להרגיש עליון כי אביה כלא את הדוד שלו (לא ברור אם הסיפור אמיתי אך משרת את הנושא של השיר שמדבר על איך אנשים מסרבים לשחרר טראומות מעברם וכשהם גודלים הטראומות הופכות למנגנונים שמונעים מהאדם להתפתח בחייו וגרוע מכך, הם משליכים את אותם הטראומות על הדורות הבאים.
עם זאת, אומר לנו שהמדיה הרגה לנו את חופש הביטוי, תרבות הביטול והליכה אחרי אחרים מבלי לפתח מחשבה עצמית הרגו לנו את חופש הביטוי ושכמו זומבים נלך אחרי מה שטרנדי ונשקיע את החיים שלנו במשהו שהוא לא מציאותי, העיקר שנעשה פוזה יפה כשמצלמים אותנו לאינסטגרם. אז תורידו את כל המסיכות שלכם ואת כל הפוזות הזולות, זה שטחי ורדוד, אתם מכוערים מבפנים ועוד מוסיף קנדריק לעצמו:
Never had it in public, late reaction
Fifty K to cousins, post a caption
Pray none of my enemies hold me captive
בפזמון של השיר הפותח את האלבום אומר קנדריק שהוא צריך לשמור על התדמית של הראפר עם כל הבחורות והמכוניות אבל כדי לשמר את התדמית של האיש הטוב מבקש גם שיצלמו אותו כשהוא תורם כסף כדי לחזק את היחסי ציבור שלו.
האלבום לא חף מבעיות שאחת מהן (ולדעתי גם די מינורית) זה השיר Die Hard שמבחינה מוזיקלית לא סחב מספיק והרגיש כמו שארית מהפסקול של הפנתר השחור ולגמרי מייצג את הסאונד הרגיל של הלייבל TDE שלא מצליח להרים את עצמו גם ככה מאז 2017.
2 / 4
עם זאת קנדריק מציג לנו שם את הפחד שאם יהיה פתוח יותר מדי או שהפוך, לא ישחרר מטראומות של העבר הוא בחיים לא יהיה נאהב ומסיים בכך שהוא מקווה שהצד השני יאהב ויקבל בכל מקרה.
קודאק בלאק תופס אינטרלוד שלם בו הוא מספר על מה זה המשמעות של להיות בן אדם שחור מהשכונה שהופך לעשיר, למה זה מסנוור את מי שגדל בצילם של חיים קשוחים בשכונה וחשב שיגמור בכלא או בקבר רק כדי שבשיר שאחרי האינטרלוד יצטרך לא להסתנוור מהתהילה ולשמור על פאסון גם שמבקרים אותו בין אם זה לטובה או לרעה בשיר שמזכיר את הנושא המרכזי של אלבומו הקודם, מה אני מעדיף להיות עשיר מהבחינה החומרית או עשיר בנפש?
הטוויסט המעניין מתחיל בשיר Father Time .
כשאתה ילד אתה צריך מבוגר אחראי שיכווין אותך כדי שנהפוך לאינדיבידואל שאנחנו בבגרותנו, אנחנו צריכים את האיש שירים אותנו למעלה ויראה לנו את הדרך אבל לקנדריק כמו לרבים מהשכונה האבא לא היה שם וגם אם היה שם כמו במקרה הנ''ל הוא לא היה המר מורל ושם קנדריק מתחיל בשאלה שנשאלת כל האלבום, למה שאצטרך את המר מורל שיראה לי מה לעשות ואיך במקום שאתפוס פיקוד ואעשה את הצעדים הגדולים בעצמי, מקווה שהבנתם לאן אני חותר.
אגע בקטנה בשיר We Cry Togrther שם קנדריק מוציא את המחזאי שבו ובונה ריב עם בת זוגו שמהווה אולי מראה לחברה אבל אי אפשר לדעת אולי גם ריב טיפוסי בבית משפחת דאקוורת'.
קנדריק מבקר את הפמניסטיות המזוייפות בשורות חדות כמו:
You the reason R. Kelly can't recognize that he's abusive
Man, shut the fuck up, we all know you still playin' his music
Hmm, when Tash got a man, you didn't pick up the phone (Explain, nigga)
Uh-uh, when Nate got a job, you said you stayin' home (Explain)
Oh, why R&B bitches don't feature on each other songs then?
מנגד הבחורה בריב מתוסכלת מהעובדה שבחורות צריכות למכור את גופן כי התעשייה נשלטת בידי גברים שמעדיפים את הזמרות שלהן מוחצנות יותר מאשר האומנות כאשר הקליימקס מגיע בפזמון כיאה לריב מהמציאות בו שום צד לא באמת משכנע את האחר וכל מה שנותר הוא להוציא את כל התסכול אחד על השני בקללות, לכולם יש על מה לבכות וכולם בוכים ביחד על אותה הסירה.
''אנחנו לא יודעים באיזה דרך נלך'' נפתח החצי השני של האלבום, במי אנחנו צריכים לתלות תקוות? כנראה שאיך שקנדריק רואה את זה אנחנו נלך אחרי כל אחד אחר מלבד עצמנו.
אל תכניסו אותי לסיפור הזה, אני לא רוצה להיות זה שמכווין אתכם כי גם אני עשיתי טעויות ואני לא יכול לרצות את כולכם.
בעולם של היום תראו את מה אנחנו חוגגים, במקום לחגוג משימות קטנות שעשינו היום כמו לנקות את החדר, לא לאכול שטויות בזמן דיאטה או להוריד את הכלב אנחנו מעדיפים לחגוג אירועים של אנשים שגדולים מאיתנו בסטטוס החברתי אבל למה בעצם? מה הם שווים יותר ממני? הכסף? התהילה? ההישגים? אל תשימו את כל הז'יטונים שלכם אצל קול, פיוצ'ר ולברון קנדריק מציע בתחילת השיר Savior .
קנדריק מתחיל לעשות את התהליך הזה כאשר הוא מקבל את הדוד הטרנסג'נדר שלו בשיר Auntie Diaries ותוהה אם אמא שלו גם עשתה את התהליך הזה כששואלת אותו רבות אם מישהו מהמשפחה נגע בו, וכשקנדריק אומר שלא הם כמובן לא מאמינים לו מהסיבה שאמא שלו עברה התעללות מינית בעברה ומשליכה את הטראומה על קנדריק הקטן.
3 / 4
כאן קנדריק מציג לנו 2 דברים שכבר הציג בעבר, הדבר הראשון הוא הדואליות והניגודיות שתמיד הדהדו בו, אם זה להיות ילד טוב בעיר קשוחה כדי לא ליפול לחיים האלה או לעשות שטויות עם החברים כי החיים דחקו אותי לזה, להיות חומרי, אגואיסטי ותאב בצע או להיות צנוע ואוהב? (הקונפליקט המרכזי של DAMN.) כאשר הוא שם את אבא שלו כמישהו שלא היה המר מורל שלו בילדות בדיסק הראשון, יחד עם אמו שלא עשתה את הצעדים למענה כדי לשחרר שדים מהעבר.
בשונה מאלבומיו הקודמים הדואליות כאן היא לא הרמונית, היא חרוכה בפצעים שלא הגלידו והשאירו חתכים עמוקים בליבו שעד היום מציקים לו בראש.
והשאלה השנייה שהיא כשחרא מגיע אליך אתה עדיין חושב אותו דבר? למי שזוכר את הפזמון המופלא בMortal Man מהאלבום To Pimp A Butterfly.
בשיר האחרון קנדריק שם לעצמו וגם לכולנו מראה, האם אנחנו באמת חושבים שאנחנו כאלה אנשים טובים וצנועים או אנוכיים. ''אני בוחר בעצמי'' אומר קנדריק בסוף טרגדי לאלבום שנוגע במקומות הכי כואבים של האנושות.
אני לא עומד בלחץ הזה, אני רציתי אולי פעם אבל אני לא מסוגל, אני בוחר בעצמי ובורח בשנייה האחרונה.
וכאן מסתכם מה שקנדריק מנסה לאמר לאורך כל האלבום, כולנו רוצים את המר מורל הזה לצידנו אבל את הצעדים קדימה רק אנחנו נוכל לעשות, למען שינוי ושלווה פנימית עם עצמנו.
כמו בThe heart part 5 שיצא ימים ספורים לפני האלבום
YOU CANT HELP THE WORLD UNTIL YOU HELP YOURSELF
הפרספקטיבה שלו השתנתה ואם פעם חשב שיוכל להרים את הקהילה, הוא לא יהיה מר מורל, לכולנו יש צדדים אפלים וחטאים שלא סיפרנו לאיש אבל זה לא אומר שהכול אבוד, תצטרכו להאמין אך ורק בעצמכם כדי להגיע לשינוי בחיים ולא להיתלות באנשים אחרים, המאזין של האלבום הוא ה- BIG STEPPER.
מוזיקלית האלבום תופס תעוזה במשחק התופים החרדתיים והדקדקנים למלודיות אפלות ומעבר לבאסים חותכים ולסימפולים אלקטרו-סולפוליים , בגישה של קנדריק להגיע לשיר כמו סשן עם פסיכולוג ולהפוך את השיר מראפ לספוקן וורד או לצעוק שיר שלם ולהטיח קללות אחד בשני, לרוב הדבר כן יפהפה ונוגע אך לפעמים מתיש ולא מרומם מספיק לכדי פיק בלתי פוסק של אלבום רציף ללא פגע.
כן אפשר לשים לב שקנדריק מעולם לא נעלם מהמפה בעודו זורק רפרנסים רבים לדברים עכשוויים כמו הסולחה של קנייה ווסט ודרייק, המלחמה באוקראינה, זכויות להטבים וכו כאשר הוא נוהג להקיף את עצמו במפיקי הבית הלא הם סאונווייב המצויין ששנים משרת כאחד המפיקים הראשיים בTDE. ביקון שהכרנו מאלבומו הקודם של המלך, פארל, אלכמיסט, דיג'יי דהאי ממאני טריס וגם הרכב חדש שטרם שמענו עליו בשם Beach noise.
גם באירוחים שלגביהם הייתי די סקפטי בהתחלה. מאוד נהנתי בין אם זה גוסטפייס קילה הוותיק מהוו טאנג וקודאק בלאק שנתנו הופעת אורח כאילו חייהם תלויים בזה לצד סאמפה שפורט על הנשמה באחד מהשירים הכי מרגשים בזמן האחרון. עם זאת בייבי קים מקבל אינטרלוד שלם קצת מציק לי באוזן ואמנדה רייפר וסאמר ווקר שלא הצליחו לסחוף אותי ולמזלה של סאמר ווקר קנדריק הצטרף אליה בפזמון כדי להוסיף רובד נוסף בשמיעת השיר.
ז'אן ז'ורז' אחד מהשפים הגדולים בעולם אמר שלשמור על כוכב מישלן שלישי יותר קשה מלהגיע אליו, אני לא יודע איפה האלבום הזה יסיים כשארצה לחזור למוזיקה של קנדריק בעתיד אבל אני כן יודע שהוא לא איכזב אותי, למרות הנפילות הקטנות פה ושם הוא מצליח לחדש את עצמו וסעמק סוף סוף ראפר שמשקיע קצת באומנות שלו ומנסה להביא ערך מוסף.
בקיצור- תעשו את הביג סטפס לבד, אל תחכו למר מורל שיציל אתכם.
למעשה, לא יודע למה קראתם את זה במקום לעשות את הצעד ולחשוב על כל זה לבד
4 / 4
Mr. Morale & The Big Steppers
כל הזכויות שמורות לגיא אוליאל מלך הראפ של מודיעין והמושל של בוכמן דרום, שמיעה מהנה.
