בוקר אפל עם הרגשה מעורפלת ב7 בבוקר נשמעה טריקת דלת
מסתובב ברחוב לא פורחת החבצלת שיירה של כבשים כמו עיוורת הולכת
המנהיג הוא מושחת עוזריו מושתחים כהוגן מנסה למצוא לתסכול שלי איזה סוג של סלוגן וכל מה שיוצא זה נמלה שמנסה להחזיק בעוגן מצמרר כמו הרגע שמרימים תדגל לחצי התורן
נרקומן שהתייאש ומקבץ נדבות האנשים עם הסמארטפונים חולפים על פניו ברחובות וכמה פעמים הוא ימשיך בלופ של לנגב את הדמעות הן כבר נגמרו מזמן ונותרו רק צלקות
אין ייתר מדי פואנטה לכתיכה כמו לחיים אין יותר מדי שמחה לוט בערפל ללא שירים אין שום רוח נושבת או תפילה מזתמזת או רוח יוזמת רק ייאוש ותרדמת
