לא ראיתי הרבה דברים כי הפכתי לקליפה תאגידית, אבל:
סמוך על סול (ספוילרים)
סמוך על סול היא יצירת מופת, שופעת ברגשות ואנושיות, שמזכירה לי למה אני אוהב סינמה.
ואני מתכוון למילה סינמה, כי בהשוואה לכל הסרטים האהובים עליי, אין כאן דבר אחד חסר.
הסדרה הזאת, וגם שובר שורות, הייתה יותר מרגשת, יותר מושכת מהרגע הראשון ובטח שיותר יפה סינמטית אם הייתה מתרחשת בניו ג'רזי או בולטימור, מאשר bumfuck, New Mexico. זו התבנית אליה התרגלנו. וינס גיליגן מצליח ליצוק משמעות בתוך מקום כל כך בודד וריק, ולהחזיר לצופה תחושה של אנושיות שאבדה בעולם של over producing וסטים זוהרים ומלאי צבע.
שובר שורות מתחיל לאט? שובר שורות מתחיל בקצב שבו אתם חיים כרגע, ורק מאיץ.
סמוך על סול עושה אותו דבר.
מעולם לא נתקלתי בסדרה כל כך עמומה מוסרית כמו הסדרה הזו. הדמויות לא טובות או רעות מטבען, הן פשוט..שורדות. כמו כולם. פועלים לפי האינטרסים שלהן, על פי סט של ערכים שנקבע הרבה לפני שראינו אותן לראשונה. נקבע, ונשאר.
אני לא צריך לספר לכם שכל פריים הוא ציור, שמאחורי כל קומופוזיציה יש משמעות עמוקה, שהאמת היא? התסריט הוא לעיתים דל, והסינמטוגרפיה מספרת תמונה יותר צבעונית על הדמויות והאינטראקציה ביניהן מאשר כל אמצעי הבעה כזה או אחר. הסצנות שוינס גיליגן יוצר הן פשוט לא מתאימות לדור שרגיל לראות סדרות עם הטלפון ביד עבור רגעים שקצת משעמם. הכל משעמם. מדובר על 2 עורכי דין אפרוריים בתוך פאקינג מדבר. אבל יש חן, ויש יופי, ויש תוצר שמדבר אליי ברמה הפרימיטיבית ביותר, אפילו ללא מילים. כי לא צריך מילים, ולא צריך להסביר.
כדי להמחיש מה שאני אומר, הנה גולת הכותרת: אני ציפיתי מההתחלה שהפריקוול הזה יהיה הצדקה. סיפור רקע עצוב שיגרום לי להבין למה ג'ימי הפך לסול. בסיומו, אני אזדהה איתו; ואם זה עשוי טוב, אני אזרוק כמה מילים על המשיכה שלנו כבני אדם להרס עצמי.
לא קיבלתי שום דבר מזה. למעשה, אני לא חושב שאני יותר סימפטי לדמותו אחרי הסדרה הזאת. הדבר היחיד שהשתנה הוא שאני מבין. אני מבין את המעשים, אני מבין את המניע הפסיכולוגי שדחף אליהם, ואני יודע מה היה הטריגר. הבחירה המוסרית נשארה בידי, ואף פעם לא ניסו לשכנע אותי. אני בוחר שלא לבחור, אבל לפחות אני מבין.
אני כן רוצה להגיד שאני לא מבין למה ג'ימי שינה את גרסתו. זה הדבר היחיד שהציק לי.
מעבר לכך שתביעה אזרחית נגד קים, שאולי תקרה ואולי לא, היא לא שוות ערך בסדר הגודל שלה ל-86 שנות מאסר שג'ימי קיבל - איך העדות הזאת משנה משהו? כי ג'ימי אמר שהיא לא מעורבת? לא היו ראיות לפני, ואין ראיות אחריי. יש עדות מתועדת של קים.
זה הרגיש כמו רדמפשן מאולץ, והאמת היא? שבמציאות, לאנשים כאלה אין באמת רדמפשן. רק רצון הישרדותי לחזור על אותם דפוסים, כי אלו אותם דפוסים שאנו מכירים. בעיניי, כל הפאנץ' בסדרה הוא שלמרות כל הפומפוזיות, החליפות והכסף; סליפין ג'ימי נשאר סליפין ג'ימי. בדיוק כמו שנאמר בעונה הראשונה.
סמוך על סול הוא פורטרט של בדידות וכנות.
הסדרה הזאת תיזכר כבין הטובות בהיסטוריה. בדיוק כמו שובר שורות.
מצויין/10 (10/10 למי שלא היה פעיל בקו"ס)
מסע אל הירח
אני אוהב ללמוד על היסטוריה קולנועית דרך סרטים כאלה. האמת היא שה"אפקטים" גם די מרשימים בהשוואה ל-1902. ממליץ מאוד, הסרט הזה חינם ביוטיוב
מעניין/10
אל תנשום 2
סרט אימה סתמי, כמו כל השאר.
לא טוב/10
Hush
האמת? סרט די סולידי יחסית לסרט אימה-מתח מודרני מאותו סוגה של אל תנשום. בעיקר בגלל שהוא לא מתפזר יותר מדי, ורובו זה פשוט דיאלוגים חוזרים ונשנים בין הפרוטגוניסט לאנטגוניסט, מה שמאפשר לבנות את שתי הדמויות (משהו שלא רואים בהרבה סרטי אימה)
יפה/10
