זה שנות השמונים אזרח עני בקובה הוריי מתו נמצא עם בחורה שאנשי הממשלה בגדו בה
היא הייתה עשירה מהמעמד הראשון אך כשגילתה את האמת לינה לא יכלה לישון
ברגע שהתחילה להבין היא התקשרה למשטרה ירייה נשמעה בין ארבעה קירית חדרה היא ברחה אביה את הקרסול נקע נמלטה אל השכונה הנקרא הגטו הנורא נפגשנו ב2 בלילה שיצאתי להביא מים למשפחה וראיתי אותה שם בגשם הנורא מנסה לתפוס כל טיפה ליבי נפל על הרצפה כי היא הייתה כל כך יפה ניגש עליה דמעה ירדה כמו מגלשה שואל לשמה היא עונה לי לינה שואל אותה האם פעם למדת בגן ההוא בבנימינה? היא אמרה שגם אני מוכר וזהו הסיפור הכרנו על האופניים ליד הגן ממש ביום כיפור
שנתיים לאחר מכן גרה אצלנו בבית השכונה בעבדות גדלתי בבית עם אלימות אבא מבקש דממת אלחוט אמא חורשת את הדשא ואני בחדרי נעול לינה שוטפת תכלים ומבטה תמיד בהול עד שיום אחד החלטנו לצאת לפעולת ריגול 3 בלילה סכינים הצבא בקובה בסיכול של כמה עבריינים שממזמן כבר בטיפול אנו מאחורה נכנסים אל הבסיס הצבאי בצד המערבי לסינגפור חודרים את הגדר עם תיל
אני ולינה ליד מעבדת העבדים מנסים לשחררם אני עם המפתח לינה עם הכישורים שלמדה בשפרעם בחיפויים מכוונת לגגות לפתע חייל בא שוואל ילדות מה אתן עושות אני מתעצבן שהוא פונה אליי בלשון נקבה מפיל תו לרצפה לפתע נשמעה יריה התגבורת בסביבה אנחנו חוצים את הגדר בורחים אל השדה ממזרח לשדרה הם מקיפים אותנו במארב עם מטוסים וכרכרה מותנו הגיע בטרם עת חיינו הם כלום אבל צרה
