"מה אני אהבל?!?"
ענה לי בחור צעיר באמצע שיתופו (הנסער עד מאוד) על קושי רגשי מסוים שחווה במהלך סדנת "חילופי מגדרים" שהעברתי בפסטיבל פשוט האחרון.
שאלתי הייתה: מדוע לא ביקשת סיוע ותמיכה רגשית מהמלאכים שהיו במרחב? הם שם במיוחד בשביל, בין השאר, מקרים כאלו.
וזה מה שהוא ענה. שהוא פחד לצאת אהבל.
אחרי שהוא סיים לשתף אותי (שיתוף שנמשך כמה דקות ארוכות), הצעתי לו חיבוק, והוא הסכים תוך כדי שהוא מתרפק ומתייפח בדמעות בעודו משחרר את הכאב הזה שהחזיק במשך כל זמן הסדנה.
ועבורי היה זה מחזה עצוב וכואב.
זו הייתה מראה בהירה לכל אותן הפעמים שהתקשיתי לבקש תמיכה רגשית עקב הפחד שאני חלש/מסכן/קטן/אהבל.
זו הייתה מראה לפניה של הגבריות הישנה, שאמנם הולכת ונעלמת מהעולם, אך עדיין שולטת. גבריות לפיה גבר שנמצא בקושי ארעי רגשי הינו אהבל, ועל כן רחמנא ליצלן אם יחשוף זאת ויבקש עזרה (ועוד מאנשים שרוצים לעזור ושזה תפקידם).
גברים, הבה נאניש עצמנו חזרה למדרגת אנושיות (במקום רובוטיות) בה טבעי לנו ומותר לנו ואנו ראויים, כמו כל איש ואישה, לחוות פגיעות וחולשה.
ולהראותה? זה שיא העוצמה
לא משנה איך נסובב את זה, מערכת יחסים זוגית זה אתגר, גם אם היא מענגת מאוד ותקופת ירח הדבש נמשכת לזמן ארוך, עדיין בשלב מוקדם או מאוחר - יצופו הפצעים והכאבים מצד שני הצדדים. וזו אחת מנקודות המפתח דרכן אנו יכולים להתפתח, להראות רגישות ופגיעות ולבקש עזרה.
לריטריט שאני מעביר לזוגות וסינגלים, זוגיות בקלות, נרשמו כרגע רוב נשי.
זה קורה מהסיבה הזו, שנשים מאומנות יותר בלבקש עזרה. זה "מקובל" יותר חברתית.
אני קורא לכם אחיי הגברים, אם אתם חשים שיש לכם מה להתרם בנושא הזוגיות, בין אם אתה בתוך מערכת יחסים כרגע ורוצה לסגל יותר כלים להתמודדות. בין אם אתה לא בזוגיות אך רוצה אחת, אחת בריאה שתביא לביטוי את מלוא הפוטנציאל הגברי שלך
בוא, בואו נפתח גבריות חדשה בה מותר.
נצא לדרך ב 12-31-22, חמשוש בקיבוץ תובל היפהפה בצפון, מלא בתוכן וידע. עבור גברים ונשים, סיגלים וזוגות, הרוצים ליצור קשר בריא, בטוח, מספק ומעצים.
31-12-22. מה אתה אומר, נתראה?
בהזדמנות זו אגיד שנותרו 2 מקומות אחרונים לגברים רווקים ל"אמנות החיבור", 30-12-22, קיבוץ תובל שבצפון.
ריטריט עבור סיגלים המבקשים לעצמם כלים שיעזרו להם לפתח קשר, מהשלבים הראשונים עד צמיחה משותפת ויציבה.
מקווה לראותך,
תומר מלך הסדנאות.
