אחרי שבאפלו ספרינגפילד התפרקו, ניל יאנג הקליט את אלבום הסולו הראשון שלו הקרוי בשמו "ניל יאנג", אלבום ששם אותו במשבצת של זמר-יוצר מהורהר. יאנג לא היה מרוצה מהאלבום בגלל המיקסינג וישר קבע לעצמו משימה לעשות אלבום טוב יותר, פחות מלוטש ויותר "לייב מהסטודיו".
טיפה אחרי יציאת אלבום הבכורה, הוא התחיל לנגן עם להקה בשם "דה רוקטס" שלאחר מכן שינתה את שמה ל"קרייזי הורס". שם למעשה התחילה מערכת היחסים שתשנה את מוזיקת הרוק לתמיד ותקים את התשתית לשאר הקריירה שלו. לעומת האלבום הראשון שהרגיש זהיר על גבול ההססני, Everybody Knows This Is Nowhere הרגיש טרי, פזיז וטעון באנרגיה. שלושה מהשירים שבאלבום: "Cinnamon Girl", "Down by the River" ו-"Cowgirl in the Sand" נכתבו באחר-צהריים אחד, בו ליאנג היה חום של 39.5 מעלות והלהקה ניגנה בלי שום התחשבות ביופי, דיוק וצלילות.
ריף הגיטרה הקליט שפותח את "Cinnamon Girl" קבע את הטון של האלבום: צורם, מטאלי וביסוד שלו מזכיר כל דבר שיכל להיות באלבום הבכורה של הסטוג'ס שיצא באותה שנה. מדובר באחד מהריפים הכי אייקוניים בתולדות מוזיקת הגיטרה, שיאנג ניגן לפחות 800 פעמים בהופעות. השיר השני - שהוא גם שיר הנושא של האלבום, הוא כיפי ברמות, שיר חמים שהפזמון שלו מזמין את כל הסובבים לשיר אותו ביחד.
השיר השלישי של האלבום "Round and Round" לא רע אבל כנראה השיר החלש באלבום, יותר כמו קטע מעבר שקט שמכין אותך לקלאסיקה הגדולה, שלמעשה מסיימת את הצד הראשון של האלבום - "Down by the River". השיר הזה הוא על גבר שכועס על חברה שלו שבגדה בו ויש כאלה שמפרשים שהוא רצח אותה, אם כי יאנג עצמו הכחיש את זה. כמו הפזמון של "Everybody Knows This Is Nowhere", גם פה יש תחושת משפחתיות שעושה חשק לשיר אותו ביחד בקולי קולות.
הצד השני של האלבום הוא פשוט יפהפה. הוא מתחיל ב-"The Losing End (When You're On)", שיר בו ניל יאנג מתאר את הכאב הפנימי שהוא חש לאחר שאיבד את האהובה שלו - הוא יצא לחפש אותה ולא מצא, כעת מרגיש שהחיים שלו לא יהיו יותר אותו הדבר. השיר הבא "Running Dry (Requiem for the Rockets)" הוא על גבר נצלן ומתעלל ש"בייש את עצמו עם שקרים" ומבקש סליחה. זה גם שיר קאנטרי שקט כמו הקודם, שניהם מהווים הפוגה לקראת הסתערות הגיטרה הקרבה.
הקלאסיקה שסוגרת את האלבום - "Cowgirl in the Sand", היא גם בעלת משמעות עליה המעריצים דנים רבות - יש כאלה שטוענים שזה על שלוש נשים ויש כאלה שטוענים שמדובר באישה אחת עם שלושה צדדים. מה דעתכם?
בווסט קוסט בימים ההם הסגנון האופנתי היה פסיכדליה מאולתרת וכך גם היה נשמע האלבום הראשון של ניל יאנג, באלבום הזה יאנג והלהקה לקחו את זה לכיוון מופשט שמזכיר יותר את אמן הג'אז החופשי אורנט קולמן. הסגנון הזה היווה לא רק את הבלופרינט לאלבומים הבאים של ניל יאנג והסוס המשוגע, אלא גם השפיע על להקות רבות, ביניהן סוניק יות'.
