King’s disease 2
יש שורה באלבום שנאס אומר שפעם הוא לא אהב שיהיו לו פיצרים אבל עכשיו הוא רוצה לתת מקום לאגדות או משהו בסגנון. מרגישים באלבום הזה שחשוב לו לדבר על ההיסטוריה של ההיפ הופ ועל החלק שלו בה מהשיר על טופאק ושוג נייט לשיר עם EMPD ואמינם לשיר עם לורין היל.
יש שני דברים שאם יש אותם במוזיקה החדשה שלו אני מאוד מעריך - הראשון זה ניסיונות שלו לשנות את הפלואו למשהו יותר מודרני, לרוב נהנה מהשירים האלה ומרגיש שפה הוא השתפשף בזה קצת יותר. השני זה כל שיר שיש לו קונספט/סיפור ממש מיוחד וזה מאז ומתמיד היה קטע של נאס אבל היום זה עוד יותר מרענן בנוף כי חוץ מנניח קנדריק וקול לא הרבה ראפרים עושים את זה וכשנאס עושה את זה יש לזה סגנון מרגישים שרק הוא יכול לכתוב ככה.
בכל אופן יש פה שירים שאהבתי ושירים שפחות לדעתי החלק השני בעיקר לוקח וסה״כ זה אלבום טוב אבל לא בטוח אם הוא שיפור מKD1 מרגיש ששניהם בערך באותה רמה בשבילי. 7/10
נ.ב. היט בוי הפתעת האלבום וורס טוב שלו
שירים אהובים:
Nobody (כמו שהזכרתי קודם קונספט ממש מעניין לשיר)
Rare (פה זה פלואו חזק שלו)
40 side
The pressure
Nas is good
