גם ככה מת פה אז אשתף יאללה
אביתר בנאי - תחרות כלבים
"תחרות כלבים
רצים במעגל
עיניים רעבות
דיבור מרומז"
== אביתר "מתרגם" את הרעיון של הrat race, תחרות הכלבים שהם בעצם אנחנו, רצים ומתחרים אחד בשני בעבודות של 9 עד 5, מנסים לעקוף אחד את השני ורעבים לכבוד ולעקיפת האחר [או אולי העיניים הרעבות הן למשמעות החיים? משהו מעבר לתחרות הכלבים הבלתי נגמרת?]
דיבור מרומז יכול להתקשר לדיבור המרומז על המשמעות והעומק של הנשמה למרות שעדיין המספר לא מצליח לדבר על העניין באופן מלא.
"בנעלים היפות
אני רץ יחף
חלומות עמוקים
אני מגיע ראשון"
==השיר נכתב ממש כשאביתר גילה את התשובה. אולי הנעליים היפות עדיין נשארו עליו מתחרות הכלבים והכבוד? הכוונה היא לנעליים היפות הללו שכולם נועלים כדי להרשים את האחרים ולהשיג כבוד ועונג.
אולי הנעליים עדיין עליו, הוא עדיין גר בתל אביב - אבל הוא בעצם רץ יחף מפני שהוא גילה את התשובה והוא מנסה כל שביכולתו לרוץ אליה ולגלות אותה. הוא מגיע ראשון מבין כל חבריו בברנז'ה התל אביבית.
"נוסע במונית, לא זוכר את הכתובת
כל כך הרבה זמן בחושך
הייאוש, הבשר, הגאווה
אויבים גדולים שאני טיפחתי
להדליק את השמש
בצחוק ובכי ובמנגינה
אני כבר מגיע, אני כבר נמצא"
=הפזמון די מובן.
המונית שבה המספר נוסע היא בעצם העולם שבה הוא חי, הוא לא יודע לאיפה היא נוסעת, מה היעד של החיים הללו??
לאחר זמן רב בחושך הזה שהוא מפרט בשורות הפזמון, הוא מצליח להדליק את ה"שמש", את הכיסוף הפנימי הזה שבתוכו שהוא לא הצליח לממש בתחרות הכלבים, אולי הוא עדיין נמצא בתחרות הזו אך הוא מצליח להדליק את הניצוץ הזה שבלב בדברים טובים, הוא ממש על דרך המלך - מגיע, נמצא.
"המעקה רטוב
המדרגות גבוהות
לחישות שקטות
על הצוואר"
=וואו, ישבתי מול הבית הזה דקה ולא הבנתי, מה?
אבל נראה לי שאני מבין
אביתר נמצא בתחילת הדרך המופלאה הזו של התשובה שהוא גילה
המעקה רטוב - הדרך הזו שהוא עומד בפניה לא תהיה קלה, המעקה רטוב והוא לא מחזיק בו בבטחה, יש סיכון ודי בטוח שיהיו החלקות
המדרגות הגבוהות - הדרך הזו תהיה ארוכה בהחלט והוא מודע לזה
לחישות שקטות על הצוואר - השטן לוחש מאחוריו לחזור לחיים של הייאוש הבשר והתאווה שהוא כה רוצה לברוח מהם? נראה לי שכן. אפשר לפרש זאת גם כלחישות עונג מנעימות מאלוקים, על כך שהוא הולך בדרך הנכונה.
