אהלן מילר מי שמכיר מכיר, כבר סיפרתי את הסיפור פה אבל לא בצורה מסודרת כמו שכתבתי בטקסט הבא,
אז אהלן מילר גדלתי בבית במעמד הביניים במרכז ישראל, בית טוב. מהרבה בחינות היה לי הכל משפחה אוהבת, בית טוב, חינוך טוב מההורים וכו, הלכתי לבית ספר באיזור המרכז ונהגתי להסתובב עם חברים מהשכונה שלמדו איתי באותו בית ספר, בשלב מסויים התחלנו להתעסק בפלילים ומשם דברים התדרדרו ונהיו קיצוניים יותר
התחלתי להתרחק מהבית ולהתעסק בחרא כמו שאומרים, אבל ה"בית" שהחברים והחיים האלה הוו לי זה דבר שלא רציתי להפסיד וחשבתי גם שעושה לי טוב . לא עבר הרבה זמן עד שמצאנו את עצמנו מתעסקים בכל מיני תחומים בפשע המאורגן בארץ (אני בכוונה לא מזכיר שמות)
חיי העבריינות לא האירו לנו פנים בלשון המעטה, אבל הריגוש והקשרים שנוצרו עם החברים היו דבר לא רגיל בכלל, ההרגשה שאני חלק ממשהו גדול וחשוב נתנה הרבה לנער שהייתי. בזמן שהייתי בתוך החיים האלה לא הבנתי שאני טועה, לא הבנתי שאני הולך במסלול לא טוב לא לי ולא לסובבים אותי, לצערי הרב
ארבע בבוקר, קיץ, אני מקבל שיחה מאחד החברים שאומר לי לקחת תיק לדחוף אליו כל דבר חיוני ולרוץ לצומת, הגעתי לג'יפ היה אני חבר שלי ועוד בחור שלא הכרתי בצורה הכי טובה, הוא התחיל לנסוע ולא דיבר יותר מידי, היו לי הרבה שאלות, לא הייתי בטוח במה הסתבכנו או במה סיבכו אותנו אבל הבנתי שזה לא הזמן לשאול
ככה נסיעה לגבול מצריים, לא הסתכלתי בשעון אבל היא הרגישה שעברה תוך חצי שעה
הגענו לגבול סיני ועברנו אותו, חבר שלי ממשיך ללחוץ על דבשת הגז עד שהגענו לאיזה חושה שם פגשנו כמה בדואים שחבר שלי הכיר טוב
אחרי שהגענו חבר שלי הסביר לי מה קרה והבנתי שאני לא יכול לחזור לארץ כרגע אם אני רוצה להישאר מחוץ לכלא
נשארנו שם בערך שבועיים, חבר שלי אמר לי שיש לו מקום להשאר בו בפורטוגל והציע לי להצטרף אבל לא חשבתי שלעבור בשדה התעופה זה רעיון טוב, בכללי הרעיון לא בא לי בטוב
הוא נסע ונשארתי עם הבחור האחר בחושה עוד כמה ימים, החלטתי שאני אסע לאירופה דרך ספינת מסע, לא הבנתי בענייני המסלולים אז סמכתי על הבדואים שחבר שלי הכיר לי, הגעתי למקום יציאה ומה שציפה לי לא היה קרוב לספינה אבל לא היה לי הרבה אופציות, אחרי כמה עצירות של הבעלים העצלנים של מה שנסענו עליו, שאני אחמיא אם אקרא לזה סירה הגענו לאירופה, התוכנית שלי הייתה להגיע להולנד ומהולנד אני אחליט מה אעשה, לאחר כמה הרבה רכבות הגעתי לגרמניה משם נסעתי להולנד
בהולנד נשארתי בערך חצי שנה, עבדתי אצל אנשים ישראלים שהצלחתי להתחבר אליהם שם, עובד וחי וכל כמה זמן מנסה ליצור קשר ולבדוק מה קורה בארץ
לאחר חצי שנה עשיתי את המעבר ללונדון, בלונדון שהיתי כשנה עד שאבי הגיע לבקר אותי, רגע מחונן בכל המסע הזה והדרך שעברתי היה לראות את אבא שלי, אבא שלי נשאר איתי זמן מה בלונדון עד שחזר לארץ, וכמה שבועות לאחר שחזר לארץ חזרתי גם, הגעתי לארץ והסגרתי את עצמי, שימוע, מעצר בית למספר חודשים, משפט
במשפט רואה חברים שלא ראיתי מאז אותו שבוע שברחתי, מוצגים כעדים, אני חושב לעצמי שהלך עליי, חברים שעברנו הכל ביחד אין מצב שאני יוצא מזה נקי
חבר ראשון עולה לדוכן, חבר שני, חבר שלישי וככה ממשיך
ואף אחד לא מדבר
אני יוצא הביתה עד להמשך המשפט, לא יודע איך זה יגמר
מגיע היום לפסק הדין, נכנס לבית המשפט, אמא ואבא שלי מחכים בחוץ
העורך דין שקיבלתי מהמדינה לא מספר לי יותר מידי ככה שבאמת לא ידעתי מה יעלה בגורלי
עיינים רטובות, דמעה נופלת על מחברתו של עורך הדין, חיוך גדול נפרס על פניי שאני שומע את השופטת
יצאתי זכאי
זה הסיפור של NBAmiller תודה למי שקרא עד לפה, המסר שאני רוצה להעביר לכם זה תמיד לדעת לשים סטופ
בחיי העבריינות אף פעם לא עצרתי לחשוב, הכל היה במומנטום, הכל רץ ויכול להיות שאם הייתי עוצר לחשוב כל זה לא היה קורה
לי היה מספיק מזל בשביל לצאת מזה נקי אבל לא לכל אחד יש את המזל הזה וזה דבר שיכול להקשות מאוד על המשך החיים
