בשנים האחרונות אנו עדים לתחייה מרגשת של סצנת הסול – לא כקאמבק נוסטלגי בלבד, אלא כתנועה מוזיקלית חיה, בועטת ועמוקה, ומחזירות את הסול הקלאסי אל קדמת הבמה, כשהוא עטוף בעדכונים מודרניים אך שומר על נשמתו.
להקות אלו שואבות השראה ישירה מאמני סול קלאסיים כמו Curtis Mayfield, Marvin Gaye, או The Delfonics – אך הן אינן מסתפקות בחיקוי. כל אחת מהן מביאה עמה טביעת אצבע ייחודית: קולו המחוספס של Jason Joshua, ההרמוניות העדינות של Thee Sacred Souls, הסאונד הפסיכדלי־לטיני של The Altons, וההפקה החמה של Joey Quinones ב־Thee Sinseers – כל אלה יוצרים סאונד שהוא גם עתיק וגם רענן.
חלק נכבד מהאמנים והלהקות מגיעים מרקע לטיני־אמריקאי, במיוחד מהחוף המערבי של ארה"ב. הם משלבים השפעות לטיניות – לעיתים בספרדית ולעיתים ברמיזות מוזיקליות – ומטמיעים אותן בתוך הסול וה־R&B. כך נוצרת תנועה תרבותית שמחברת בין דורות, שפות ושכונות.
שאטאווט לצ׳אט ג׳יפיטי, ועכשיו להמלצות
(אחד השירים הטובים שנכתבו)
הנה עוד אחד טוב שלו, מוזיקאי מדהים
לטעמי דה אלטונס הלהקה הכי טובה בתחום כרגע
קלאסיקה
גם דה סייקרד סולס וגם ג׳אלן התפרסמו מאוד דרך הטיקטוק אך הם כלכך הרבה מעבר לסאונדים חסרי חיים
יש לשיר הזה סאונד לא נורמלי, הצליחו להשיג את מה שהם ניסו
בקיצור, ז׳אנר מדהים שלא מצליח להימאס עליי, מתאים וזורם בכלכך הרבה סיטואציות ותמיד נעים באוזן
יום אחד אסע על כזה מלוס אנגלס למיאמי ורק אקשיב למוזיקה הזאת, אמן.
בהמשך אתן המלצות גם על השיט האוג׳י שממנו כל זה מושפע
