בהתחלה הרעיון נשמע לי אבסורדי. כנראה הייתי שוכח ממנו לגמרי אלמלא, להפתעתי, זמן קצר לאחר מכן התחלתי לקבל זיכרונות ברורים מאוד של מה שהתכוון השומר במילה “לבחור”—ואיך באמת לבצע בחירה. התשובה לחידתו של השומר הגיעה אליי כאילו מעצמה; לפעמים הידע צץ משום מקום. בכל יום למדתי משהו חדש, ובכל פעם הרגשתי התרגשות עצומה, לפעמים עד גבול הפחד. איני יכול לתת הסבר רציונלי כיצד הגיע אלי הידע הזה, אבל בדבר אחד אני בטוח: לא ייתכן שהמצאתי זאת בעצמי.
מאז שגיליתי את הטרנסרפינג (או ליתר דיוק, מאז שניתן לי לגלות אותו), חיי התמלאו במשמעות משמחת. כל מי שאי פעם היה מעורב בעשייה יצירתית כלשהי מכיר את האושר והסיפוק שביצירת משהו במו ידיך. תאר לעצמך את התחושה של יצירת גורלך שלך. אפילו הביטוי “ליצור את גורלך” במשמעותו הרגילה לא מצליח לתאר את החוויה הזו. טרנסרפינג הוא שיטה שמאפשרת לך לבחור את גורלך, ממש כפי שהיית בוחר משהו בסופרמרקט. רציתי לשתף אותך בזה כדי שתבין למה “תפוחים נופלים לשמיים”, למה “כוכבי הבוקר מרשרשים”, ועוד עניינים מוזרים רבים.
⸻
חידת השומר
ישנן פרשנויות שונות למהות הגורל. פרשנות אחת אומרת שגורל הוא חלקך בחיים, משהו שנקבע מראש ושלא משנה כמה תנסה—לעולם לא תוכל להימלט ממנו. ההגדרה הזו די מגבילה, שכן היא מרמזת שאם נפל בחלקך גורל קשה, אין סיכוי שתשפר אותו. ובכל זאת, תמיד יהיו אנשים שיקבלו בשמחה את ההגדרה הזו לגורל, משום שהיא נוחה להם. עבורם, עדיף שחיים יהיו צפויים ובטוחים, גם אם משעממים, מאשר להתמודד עם פחד מאי־ודאות.
עם זאת, חוסר הבחירה המוחלט שמשתמע מהפרשנות הזו לגורל מותיר תחושת אי־שביעות רצון ואף מעט טינה. אנשים חסרי מזל מתאבלים על גורלם ותוהים מדוע החיים כה לא הוגנים. מדוע יש כאלה שתמיד יש להם יותר ממה שיכלו אי פעם לרצות, בעוד שאחרים לא מגיעים אפילו למינימום ההכרחי? מדוע אצל חלקם ההצלחות באות בקלות, בעוד שאחרים לא מגיעים לתוצאות גם לאחר מאמצים עצומים? יש אנשים שמצוידים ביופי טבעי, בשכל ובכוח, בעוד אחרים נולדים עם תווית של “סחורה פגומה” על מצחם, כאילו הם משלמים על חטאים שמעולם לא ביצעו. מדוע אי־שוויון כזה קיים? מדוע החיים מגבילים כל כך את קבוצות האנשים השונות, ואיפה בדיוק נמשכים הגבולות בין בני המזל לבין חסרי המזל?
אנשים לעיתים קרובות מרגישים פגועים וזועמים כשהם מבינים שחייהם פחות טובים משל אחרים, והם מחפשים הסבר לכך שהמזל שיחק נגדם. ברגעים כאלה רבים פונים ללימודים או השקפות עולם שתומכים ברעיונות כגון קרמה וגמול על חטאים מחיים קודמים – זו אחת ההסברים הנפוצים. היית חושב שכל מה שהיה לאלוהים שלנו לעשות בזמנו היה לחנך את ילדיו הסוררים, ושעל אף כל־יכולתו הוא מתקשה במלאכת ההורות, ודוחה את הענישה על חטאים לגלגול עתידי. עולה השאלה – מה הטעם להעניש אדם על משהו שאינו זוכר כלל שביצע?
הסבר פופולרי נוסף לאי־שוויון מפיץ את התקווה השקרית כי הסובלים והעניים יקבלו בעתיד פיצוי נדיב על חייהם הקשים, אף שאין כל הבהרה האם אותם “ברכות” אכן ממתינות להם בגן עדן או בגלגול הבא. אך לא משנה מה ההסדר – הסברים כאלה לעולם אינם מותירים את האדם שבע־רצון. העבר והעתיד, אם קיימים בכלל, כמעט חסרי חשיבות. אפשר להיות מודע רק לחיים שאתה חי עכשיו, ובמובן הזה – זה החיים היחידים שבאמת יש לך.
אם אתה מאמין שגורלך נקבע מראש, אזי התרופה הטובה ביותר לדכדוך היא קבלה. תמיד יהיו אנשים שינסו לעודד אותך בעצות טובות כמו: “אם אתה רוצה להיות מאושר – פשוט תהיה מאושר! היה אופטימי; היה שבע־רצון ממה שיש לך.” ותמיד יהיו מי שיגידו לך שהאומללות שלך נובעת מהתלונות הבלתי־פוסקות שלך ומהציפיות הלא־מציאותיות שלך מהחיים, ושעליך פשוט להתחבר מחדש ל־joie de vivre שלך, לאותה חדוות חיים בסיסית. אולי תסכים בחצי לב, אבל עדיין תחייך במבוכה, מרגיש עד כמה שמחת החיים החדשה שלך מזויפת. הרי בוודאי יש לנו זכות לצפות ליותר מהחיים מאשר לאלץ את עצמנו להיות מאושרים, ממש כפי שאין היגיון לאלץ את עצמנו לאהוב מישהו שאין לנו כל רגש כלפיו.
ואז יש את ה”נאורים” המטיפים לאהבה אוניברסלית ולסליחה. עולמם הוא כמו שמיכת אשליה שניתן למשוך מעל הראש כדי להתגונן מפני חומרת החיים, וכך הכול נראה קל יותר. אבל בעומק הלב, עדיין קשה להבין מדוע עליך לסלוח לאלה שאתה שונא, ולאהוב את אלה שאין לך כל רגש כלפיהם. איזו משמעות יש לאושר אם הוא מזויף? הרי אושר אמיתי אמור לנבוע באופן טבעי, ולא להיסחט מהנשמה כמו שארית של משחת שיניים מהשפופרת.
ישנם אחרים שמסרבים להאמין שהחיים משעממים ונחותים עד כדי כך שניתן לצמצמם לגורל קבוע מראש. סוג זה של אנשים יעדיף להיות שבע־רצון ממה שהשיג בזכות כישוריו ויכולותיו, ולא לקבל בהכנעה את גורלו. זו תפיסה אחרת של גורל – כזו שבה אתה יוצר את מזלך הטוב בעצמך, ומזל טוב אמיתי חייב להיות מושג במאבק. כך הם החיים. החכמים יגידו לך שהחיים אינם ניתנים לאיש על מגש של כסף, ואם אינך שבע־רצון ממה שיש לך, עליך לחפור בעקביך ולעבוד קשה כדי להשיג את האושר שאתה רוצה.
ספרי ההיסטוריה מתארים גיבורים אמיצים שנלחמו ועמלו יומם וליל, מתגברים על מכשולים בלתי־אפשריים. המנצחים זכו בזרי הדפנה של ההצלחה – אך רק לאחר שסבלו את כל הנטל והייסורים בדרך.
הגישה הזו לגורל אינה הגיונית במיוחד. מיליוני אנשים נלחמים ועמלים, אך הצלחה אמיתית באה רק למעטים. אפשר לבלות חיים שלמים במאבק נואש על מקום תחת השמש – ועדיין להישאר ריק. איך ייתכן שהחיים כל כך אכזריים ובלתי מתפשרים?
איזה נטל כבד הוא להיאבק בעולם כדי להשיג את מה שאתה רוצה, ואם העולם אינו נענה – להיאבק עם עצמך. כמה קשה להאמין שאם אתה עני, מכוער או חסר מזל – זו אשמתך, ושאתה פגום ולכן חייב להשתנות. רעיונות כאלה מרמזים שאתה אוסף של חסרונות ופגמים שיש לתקן. אלא אם כן נולדת עשיר ומאושר, חייך אמורים להיות מסע של סבל צנוע או הקרבה למען מאבק מתמשך. זו אינה דרך חיים שממלאת את הלב בשמחה. ובכל זאת, יש קרן תקווה שמגיעה מתפיסה אחרת לגמרי.
הפתרון פשוט בדיוק כפי שהוא מהנה, בניגוד לכל הדעות שהוזכרו קודם. בטרנסרפינג, מושג הגורל מבוסס על מודל חלופי של היקום. לפני שתבטל אותו בזלזול ותחשוב שמדובר באשליה נוספת, זכור שכל תפיסה של גורל מקורה בעולם־ראייה מסוים, המבוסס בעצמו על עקרונות שלא הוכחו.
לדוגמה, מטריאליזם מבוסס על ההנחה שהחומר הוא ראשוני והתודעה היא משנית. אידיאליזם טוען את ההפך. אף אחת מן הפילוסופיות לא הוכחה, ובכל זאת נבנו מודלים של היקום סביב שתיהן. כל מודל משכנע בדרכו ויש לו מגינים נאמנים. גם מטריאליזם וגם אידיאליזם מסבירים את תופעות העולם דרך פילוסופיה, מדע ודת, ושניהם צודקים בדרכם. האדם לעולם לא יוכל לתאר אמת מוחלטת, מפני שהמושגים שבהם אנו משתמשים כדי לתאר את האמת הם יחסיים בעצמם.
יש משל ידוע על שלושה עיוורים המנסים לתאר פיל על ידי מגע בידיהם. הראשון נוגע בחט ומסיק שהפיל הוא צינור. השני נוגע ברגל ומסיק שהפיל הוא עמוד. השלישי נוגע באוזן ומסיק שהפיל הוא מאוורר. כל אחד מהם מסיק מסקנות על סמך חוויותיו. אין טעם להוכיח שרק תיאור אחד נכון. מה שחשוב הוא שהתיאור יהיה רלוונטי ויישומי.
ודאי שמעת את הרעיון שהמציאות היא אשליה שנוצרת בתודעה. אך איש לא הסביר בפירוט מה מקור האשליה הזו.
האם זה אומר שכולנו בעצם צופים בסרט? כמובן, קשה מאוד להאמין שניתן להוכיח באופן קונקרטי ורציונלי את הרעיון הזה. אחרים, לעומת זאת, סבורים שהעולם החומרי פשוט פועל לפי חוקיו הבלתי משתנים, ואינו יכול להיות נשלט על ידי התודעה האנושית. ובכל זאת יש גרגר של אמת גם ברעיון הזה.
המוח האנושי אוהב לעמוד על קרקע יציבה, חפה מעמימות, ולכן במשך מאות שנים חוקרים היו עסוקים בקריעת תאוריה אחת לגזרים כדי להעלות על נס תאוריה אחרת. בשדה הקרב האינטלקטואלי הזה, שבו האמת נבחנת ללא הרף, עובדה אחת נשארת בלתי מנוצחת: כל תאוריה מייצגת היבט נפרד של תופעה מתוך מציאות רבת־פנים.
כל תאוריה שמצליחה לעמוד במבחן הזמן תופסת את מקומה, מפני שכולן מייצגות היבט מסוים של המציאות. אם תחליט שגורלך הוא דבר שנקבע מראש ושאין לך אפשרות לשנותו, אז כך יהיה עבורך. אתה, למעשה, מוותר מרצון על עצמך לידי רצונם של אחרים, והופך להיות כמו סירה קטנה הצפה על פני הגלים, נתונה לחסדי הים. אם לעומת זאת תחליט שאתה יוצר את גורלך בעצמך, אז תישא באחריות לכל מה שקורה בחייך, ותיאבק בגלים כדי להפליג את סירתך הקטנה. אולי שמת לב לכך שכל מה שתבחר תמיד מתגשם. מה שאתה בוחר הוא מה שתקבל.
לא משנה באיזו השקפת עולם תבחר להאמין, האמת של השקפתך תמיד תהיה נכונה עבורך, ואחרים יתווכחו איתך כי גם הם צודקים בדרכם.
כל היבט של המציאות יכול לשמש נקודת מוצא, שממנה יתפתח שדה שלם של ידע – שיהיה קוהרנטי ולוגי ויוכל להסביר ביטוי מסוים של המציאות. שדה שלם יכול להיות מבוסס על עובדה אחת, אשר אף שאינה מובנת במלואה, בכל זאת מהווה בסיס מספק.
לדוגמה, הפיזיקה הקוונטית מבוססת על מספר הנחות ועקרונות שלא ניתן להוכיח, אך הם מתקבלים כאקסיומה ומהווים נקודת מוצא לשדה ידע מסוים. בפיזיקה קוונטית מיקרוקוסמוס מתנהג לעיתים כחלקיק ולעיתים כגל. מאחר שלא ניתן לתת הסבר חד־משמעי לדואליות הזו, המדענים קיבלו את התופעה כאקסיומה. העקרונות של הפיזיקה הקוונטית מאחדים היבטים שונים של המציאות בכל צורותיה המגוונות, כמו אותם עיוורים שנגעו בפיל – אחד הכריז שהפיל הוא גדם עץ, ואחר אמר שהוא נחש.
אם בתיאור המיקרוקוסמוס מתחילים מתכונת החלקיקיות, מגיעים למודל האטום שיצר הפיזיקאי הדגול נילס בוהר. במודל בוהר האלקטרונים סובבים סביב הגרעין כמו כוכבי לכת סביב השמש. אם לעומת זאת נקודת המוצא היא התכונה הגלית, אז מודל האטום ייראה כמו נקודה כחולה מטושטשת. שני המודלים משקפים ביטויים שונים של אותה מציאות. גם כאן ניתן לומר שהמדענים מקבלים את מה שהם בוחרים.
כל ביטוי של מציאות יכול לשמש כהנחה בסיסית, או כבסיס לטיעון, שתמיד ייראה הגיוני ותהיה לו הצדקה. בחיפוש אחר האמת בני האדם תמיד שאפו להבין את טבע העולם, חקרו את חלקיו הנפרדים, וגופי ידע מדעיים נוצרו כדי לתאר ולהסביר את התופעות השונות של הטבע – ולעיתים קרובות הם אף סותרים זה את זה.
טבעו של העולם הוא אחד, אך הוא מתגלה לנו בצורות רבות. ברגע שפניו של היבט אחד נחקרו והוסברו, מתברר שהוא אינו תואם לגמרי את ההיבט הראשון. מדענים ניסו להתגבר על הסתירות האלה על ידי הכללת המגוון הרחב של תופעות המציאות במודל אחד כולל של היקום, אך זו אינה משימה פשוטה. ישנה עובדה אחת בלתי ניתנת לערעור שמאחדת ומפייסת את כל תחומי הידע: המציאות היא מגוונת ורבת־פנים. השונות היא התכונה הבסיסית ביותר של העולם.
מסיבה כלשהי, מגִני תחומי ידע שונים מתעלמים מעובדה זו בניסיונם לתאר תופעות נפרדות, למרות שיש כל כך הרבה שניתן ללמוד ממנה. השונות היא נקודת ייחוס מרכזית, כמו ש־0 הוא נקודת ייחוס מרכזית על גבי ציר קואורדינטות. כל תחום ידע יכול להתחיל את דרכו מנקודת הייחוס של השונות, ואף על פי שלעתים היא נדחית כבלתי מועילה, למעשה היא נושאת מידע ומשמעות יוצאי דופן.
כדי לפתור את החידה של השומר, ניקח את איכות השונות כנקודת מוצא. במילים אחרות, נקבל כהנחת יסוד את העובדה שהמציאות מתבטאת במגוון אינסופי של צורות. חרף ההצהרה הכללית הזו, הנחת היסוד הזו מגלמת ידע מרתק.
נתחיל ברעיון שכל הגילויים המגוונים של המציאות נובעים ממקור משותף. העולם מתבטא כתנועה של חומר במרחב ובזמן, ותנועה זו כפופה לחוקים מסוימים. כפי שאתה יודע, נקודות נרשמות על גרף בהתאם לנוסחה מתמטית. אפשר לומר שגם הפונקציה שמגדירה את מיקום הנקודות בגרף היא חוק. אז היכן “כתובים” חוקי היקום? נוסחאות אינן אלא תוצר מופשט של התודעה האנושית, שנועד לנוחות הביטוי של מושגים. אין זה סביר שחוקי הטבע רשומים איפשהו.
האם ניתן היה ליצור גרף שמסמן את מיקומן של כל נקודות החומר? תיאורטית, כן – ניתן היה לסמן את הקואורדינטות של המספר האינסופי של כל הנקודות הקיימות ביקום. אבל זיכרון האדם מוגבל מכדי להתמודד עם נפח כזה עצום של נתונים. הטבע, לעומת זאת, אינו מתקשה בכך. הטבע אינו זקוק לנוסחה כדי להכליל את מיקום ותנועתן של נקודות בגרף. אם קו הגרף היה נשבר לנקודות אינסופיות קטנטנות, אזי כל נקודה הייתה יכולה להיתפס כגורם, והנקודה הבאה כתוצאה. כך שכל תנועה של נקודת חומר במרחב ובזמן הייתה יכולה להיתפס כשרשרת אינסופית של דוגמאות מיקרוסקופיות של סיבה ותוצאה.
במדע אנו מתארים את תנועת החומר במונחי חוקים, אבל בטבע התנועה הזו קיימת בצורה הטבעית שלה – כזרימה אינסופית של סיבה ותוצאה. באופן כללי, המידע על כל אפשרויות התנועה של החומר זורם בתוך שדה מידע שב
