בסצינת המוזיקה האלקטרונית המפתחות מוחזקות בידי אירופה הלבנה והמערבית, ממקדש הטכנו של הברגהיין בברלין ועד סצינת הרייבים האייקונית באנגליה ב40 שנה האחרונות. את האמריקאים (טכנו מדטרויט והאוס משיקגו/ניו יורק) כלל לא אהבו בתוך ארה״ב, אירופה המערבית הייתה הראשונה לייבא ולרקוד לצלילי אותם מוזיקת ריקודים מוזרה, וכך זה היה במשך ה-20 שנה האחרונות ולכן כשאני אומר מינימל רומני, לאנשים יוצא לגחך מעט.
הם לא מסוגלים לתפוס בכלל שמדינת העולם השלישית הזאת למעשה יצרה גרוב חדש לגמרי, עם מסר אחר לגמרי ועם השפעה שמהדהדת עד היום ברחבי העולם.
ברוכים הבאים לסקירה על המינימל הרומני, או בקצרה- רומינימל.
מי היו הדמויות המשפיעות?
ז'אנר כמובן לא נוצר בוואקום, ולפני שנצלול אל תוך הקונטקסט הפוליטי-חברתי ברומניה של המאה הקודמת חשוב לי להציג כמה אנשי מפתח שלא מגיעים מהמינימל הרומני ועם זאת, השאירו חותם עצום של אישור והשראה:
ריקרדו ויללובוס- תקליטן ומפיק צ'יליאני-גרמני שנחשב ל"סנדק" הרוחני. הנטייה שלו לטראקים ארוכים מאוד, שמתפתחים באיטיות ומבוססים על גליצ'ים אורגניים, נתנה לרומנים את האישור להאט את הקצב ולהכניס אתכם לטראנס גם בלי העמסת יתר של אינסטרומנטים.
תומאס מלכיור- המפיק והתקליטן הגרמני וכנראה היחיד משם שמאמין באלוהים- מאבי הדיפ האוס המינימליסטי והרוחני, שימוש בסווינג ואלמנטים שבטיים, הולך לברך אתכם בשלאסיקה תחת אלטר אגו שלו.
ZIP- מייסד הלייבל הגרמני Perlon שסיפק מינימל מופשט ומתוחכם יותר.
Luomo- המפיק הפיני הותיק שהפיל את קלאסיקת המיקרו האוס (יש שיגידו מיקרו האוס פרוגרסיבי למרות שהDNA הזה קיים גם במינימל הרומני) Velocity בשנת 2000 והוכיח שגם מוזיקה כזאת יכולה להיות סקסית לרחבה.
דיסקליימר לפני שממשיכים: יש לז'אנר הרומינימל כמה שמות נוספים כמו ''מיקרו האוס'', ''דיפ טק'' ולפעמים פשוט ''מינימל''.
בחזרה לרומניה-
השורשים של המינימל הרומני נטועים בבידוד התרבותי של רומניה תחת שלטונו של צ'אושסקו. עד נפילת הקומוניזם ב-1989, מוזיקה מערבית הייתה מצרך נדיר שהוברח בקלטות. ברגע שנפל המשטר לאחר מחאות עממיות ומהפכה צבאית הרומנים היו צריכים להחליט אם הם מסתגלים לקצב המהיר של המערב או שמא הם מחזירים לעצמם את השליטה בזמן ובמרחב.
הטראומה מהמשטר הקומוניסטי תחת צ'אוצסקו גרם למוזיקה האלקטרונית שצמחה מן רומניה להיות חסרת מבנה, מופשטת , פנימית ועמוקה מאוד כתגובה לשנים של דיכוי.
הפיזיקה של הגרוב-
ובכן איך זה מתבטא באמת?
צריכים להבין שבמוזיקה אלקטרונית כל הטופסטרים של RYM על אייפקס טווין וכו זה נחמד אבל זה של בתולים, הגרובים הכי חשובים במוזיקה האלקטרונית מאז ומתמיד היו ההאוס והטכנו שצמחו אצל הקהילות השחורות בתוך ארה''ב והן למעשה הבשורות הכי חשובות שהחזיקו גם במבחן הזמן יותר מכולם מבחינת השפעה ופופולאריות במוזיקה האלקטרונית.
בעוד הגרוב של ההאוס יותר מקפיץ בשל הפאנצ'יות של הלואו מיד בקיק והיחסי גומלין שלו עם הבאס, הטכנו מנגד הרבה יותר דוחף ממש כמו קיר שאי אפשר להתנגד אליו ורק מעיף אותך קדימה הגרוב במינימל הרומני הוא הרבה יותר עגול ופלואידי, עצם השינויים המיקרו בהם הקיק או הסנייר לא יושבים בדיוק על הוואן בגריד והם בדיליי של כמה מילי שניות יש תחושה נושמת שגורמת לגוף להסתנכרן בתנועה אורגנית ולא מעייפת, הקיקים רכים וחלולים מה שמאפשר לבאס להתפשט לאורך הטראקים, צלילים שבאים והולכים חוזרים והולכים שוב ותחושת האווריריות בלי דרופים ובלי הייפ מייצרת תחושת טראנס אמיתית והזמן מרגיש שנעצר מלכת. הסאב שנמצא ב60 הרץ ומרגיש כמו בריכה של תדרים נמוכים בעלי עוצמה אקוסטית שאפשר להרגיש בבטן אך לא לשמוע. זהו למעשה סוד המינימל הרומני, מה שלדעתי מציב אותו בתור הענף השלישי החשוב במוזיקה האלקטרונית שלא מתקשר לזרמים אחרים של מינימל (כמו מינימל טכנו, או כל מיני מינימל של מוזיקאים אירופאיים, שכחו מזה), הגרוב הוא מה שמייחד ז'אנר ברוב המקרים, גם בהיפ הופ וגם בפופ או ג'אז, תאזינו לגרובים שונים ותדעו להבחין, הייחודיות החדשנית שהומצאה אצל הרומנים היא מה שבראה את הז'אנר מלכתחילה.
אוקיי, אז מי באמת עשה את זה?
שלישיית [a:rpia:r] (ראדו, ראראש ופטרה אינספירסקו) לקחה את המינימליזם הגרמני הקר של לייבלים כמו Perlon, והזריקה לו נשמה רומנית ארוכה, מתפתחת, וכזאת שמתעלמת לחלוטין ממושג הזמן הליניארי. המינימל בתקופתם בלייבל ארפיאר שנפתח בשנת 2007 היה הרבה יותר גולמי ומופשט ולא מזכיר בהכרח מוזיקת מועדונים.
דור העתיד-
ובכן המינימל הרומני תפס תאוצה והתפשט במהרה בכל רומניה דרך אמנים ששמם נשמע כמו פוקימונים מיוחדים, דראגוש, אנזו ליפ, ולאד קאיה וכריסטי קונס הידועים גם בתור הצמד SIT וכמובן מלך האנדרגראונד שהיום אמנם התמסחר אבל הספיק לכבוש כל במה בעולם- פריקו ועוד רבים טובים שלקחו את אותו גרוב והפכו אותו למוזיקת קלאב סקסית עגולה עם תרבות שלמה של מועדונים רומנים ופסטיבלים רומנים ועם הייחודיות של הויזואלים הרומנים שלטעמי טובים יותר מכל דבר אחר והבשורה הזאת פשוט יצאה הלאה.
אגב, מועדון הבלוק בתל אביב שפעל בין השנים 2008-2022 לקח חלק קריטי בפרסום הסצינה הרומנית מכיוון שנתן להם במה בתחילת דרכם ובנה מערכת סאונד שלמה ברחבת החצר שתותאם אישית לסגנון המינימל הרומני ועד היום יש קשרי חברות טובים בין אנשי הבלוק והקהל הישראלי לבין האמנים הרומנים.
הפריצה של הסצינה הייתה ממש בסינרגיה מטורפת עד הקורונה שם נעצרה וקצת ירדה מהכותרות אך אל חשש, גם להאוס ולטכנו היו שנים פחות טובות, מה שחשוב זה שהמסר עבר והבשורה הזאת חוצה גבולות והיום אנשים מכל העולם מפיקים ונגנים ואנשים שפותחים לייבלים שחגים סביב הגרוב של המינימל הרומני.
הסצינה בפועל:
המועדונים המזוהים עם המינימל הרומני הם מועדון הGuesthouse האגדי בבוקרשט, לצד מקומות כמו הקריסטל קלאב, פלטפורמה וולף, Nook וגם ה- Nether Club .
בעיר בראשוב- Visssual וKran
בעיר קלוז' נאפוקה- Gazzette וה-Midi שנחשב למהטובים באירופה
אבל גולת הכותרת האמיתית היא פסטיבל Sunwaves שמתקיים כל שנה בחוף מאמיה על הים השחור בעיר קונסטנצה ומארח את גדולי הז'אנר לחמישה ימים של מסיבות שקיעה וזריחה על הים בליווי ויזואלים מטורפים וכמובן שכולם ישנים במלונות ולא באוהלים, חופשה של ממש לכל בליין, את הויזואלים שלהם ושל רוב הסצינה הרומנית עושה בחור מוכשר בשם Cote שלדעתי רצח את הגיים ממזמן, גם לישראל יש נציגות יפה עם מעיין נידם שהספיקה לנגן כבר כמה פעמים ואדם טן שהשנה מנגן שם בפעם הראשונה.
הזהרו מהייטרים- בגלל שהמינימל היה ככ חדשני כשהוא פרץ בעשור הקודם הרבה מהטכנו וההאוס הרגישו מאויימים ועד היום מנסים להקניט ולהקטין את הז'אנר כאילו הרומנים לא אנדרדוג מובהק שרק רוצים לעשות את האמנות שלהם, אל תתנו להייטרים האלה לבלבל לכם תמוח שזה לא ז'אנר ושזה תת ז'אנר של טכנו- מדובר באנשים לא מוזיקליים שלא יכולים להבדיל כנראה בין DNA של גרוב או ממורמרים קנאים במקרה הרע.
המלצות לאמנים:
Priku
Arapu
Sublee
Mihai Pol
Mihigh
SIT
Dragutesku
Dinu
Barac- יותר שאמאני ורוחני
Direkt
Lizz
Cosmjn
Traumer- צרפתי שנחשף מוקדם מאוד למינימל ונחשב לאמן מוכר ומכובד בסצינה
Silat Beksi- אוקראיני שפשוט מבין איך לתכנת גרובים מטורפים
Dragusanu
Vlad Arapasu
Nu Zau & Sepp- אמנם התמסחרו מאוד אבל אגדות בסצינה גם ביחד וגם לחוד.
שיר זריחה מדהים:
אווירת 1-2 בלילה בקלאב:
יותר אנדרגראונד בשיתוף התקליטן והמפיק הישראלי עשהאל וויס:
שיר בכי:
שיר נצחונות:
טקסטורות מטורפות, אלבום שיצא בלייבל של יוסי אמויאל ישראלי שעבר לברלין:
כיוון מסחרי יותר:
השיר שהכניס אותי לז'אנר:
יותר שאמאני וטראנסי:
לסיכום, מוזיקה זה כמו סמים, לכל סם כמו לכל ז'אנר יש את הסוד שלו שהוא מנסה לספר לך ואת הייחודיות שלו, אני מצאתי שלווה פנימית ועמוקה בתוך הז'אנר הזה משהו שלא מצאתי בשום מקום אחר מלבד תקופה יפה בסולפול האוס וגם לא באותה רמה בכלל, לכן אני יכול להבין אם זה ישעמם מישהו, כנראה שהוא לא יודע מה הוא מחפש בז'אנר או שלחלופין הוא מחפש משהו שנמצא בז'אנרים אחרים בכלל שזה גם בסדר גמור, אני כבר קהל שבוי של יצירת הבורא הזאת ומקווה שאיפשהו בין כל ההיפ הופ והפופ יהיו אנשים שימצאו את הז'אנר הזה כמעניין, תודה שקראתם 🙂
