בתור מישהו שהאלבום הזה הוא הפעם הראשונה שהוא שומע על פלייבוי קארטי, זה קצת מזכיר את ליל פאמפ במיוחד בפזמונים. רק קצת יותר מילים בשיר, הפקה יותר אפלה ויותר מתוחכמת, קצת יותר תוכן ליריקלי (אפילו שזה מה שמחזיק את האלבום למטה יחד עם האורך), ומדי פעם מעלה את הכל לורסים ברמה גבוהה מאוד. הפיצ'רים סבבה 6 \10, יכול להיות שיגדל להיות 7\10
שומע עכשיו את נייט קורא לזה פוסט מודרניסטי ואני מניח שהוא מדבר על ההפקה, לי זה נשמע כמו ייזאס פוגש את רודיאו אבל הרבה יותר פשוט, לא מוצא את הגאונות. יש מה להנדל או שפשוט לחזור לג'י קול?
