כשאני מסתכל בהשוואה בין שני האלבומים הללו אני ישר רואה שני קנדריק, או יותר נכון שני סטיילים שונים של קנדריק, הראשון זה הסטייל הוויבי והישן של קנדריק שזה סקשן80 והשני זה הסטייל היותר 'כריזמטי' של קנדריק שמראה יותר נוכחות ובכללי מרגיש יותר עירני. כששואלים סקשן80 או דאמנ ישר עולה לי השאלה של איזה סטייל אני מעדיף מקנדריק, ובנקודה הזו אני מרגיש צורך לומר שנמאס לי מהסטייל של קנדריק בדאמנ אבל רק כשמדובר בפלואו ודליברי, אפשר לראות שלאורך כל הדיסקוגרפיה שלו מאלבום לאלבום מרגישים אותו יותר ויותר נוכח וכריזמטי ב'הופעה' שלו ובכללי במי שהוא כראפר ובאלבום האחרון אפשר לראות את זה בבירור, בסקשן80 הוא היה צ'יל ומגניב ממש אבל למרות הריפרופים הוויבים והרגועים שלו עדיין יכולתי להרגיש את הרעב שלו לאורך כל האלבום, בגקמס הוא כבר הרגיש יותר בטחון והתחיל להתנסות בקול שלו ואפשר לראות את זה בבקסיט פריסטייל ובסווימינג פולס וכו'.. וכך הלאה לגבי שאר האלבומים עד שהוא הגיע לדאמנ ושם הוא ממש הדגיש שהוא בסטייל שונה, והייתה לזה כמובן מטרה ומשמעות והיא להראות לכולם שהוא הגואט הבלתי מעורער, אבל פה זה הפריע לי. ומה שמפריע לי מהסטייל שהיה לו בדאמנ זה בכלל לא המיינדסט של קנדריק שבא להגיד שהוא הכי טוב בלי שאלה אלא הפלואו והדליברי שלו שהיו מבחינתי לא משהו בכלל, על הנייר אולי מרגישים שההופעה שלו בדאמנ מטורפת והאמת אולי זו בכלל רק הרגשה שלי אבל בפועל כשאני שומע אותו אני מרגיש משמעותית שהוא פחות פוגע בי לעומת האלבומים האחרים שלו, וורסים שלא באים בכלל להדגיש משהו בקול הרגישו לי עדיין אובר דרמטיים ולא כיפיים (ואני לא מדבר על שירים כמו .FEEL. / XXX) ובכללי אני מרגיש שהוא פחות פגע בי וזה לא מה שאני רוצה מקנדריק. בקיצור, הסטייל שלו בדאמנ כשמדובר בפלואו ודליברי הוא הסטייל שאני הכי פחות רוצה ממנו ואני כן מעדיף עליו את הסטייל הוויבי והישן שלו בסקשן80. הסטייל הישן של קנדריק כשמדובר בפלואו ודליברי הוא יותר פוגע בי מאשר הסטייל שלו בדאמנ ובכללי האלבום הזה הוא האלבום הכי כיפי של קני מבחינתי, יש שם שירים כיפיים שאפשר לשמוע בכל מצב ובדאמנ יש שירים שאני כבר לא הכי נהנה מהם, מעריך יותר גם את ההפקה הייחודית שם שאפשר להגיד עליה המון ועוד הרבה דברים אחרים. ואני לגמרי רואה למה אנשים יעדיפו את סקשן80 על דאמנ, בשבילי דאמנ לא עבר ולא יעבור את מבחן הזמן כקלאסיקה, יש שם רגעים לא טובים וזה לא משהו שאפשר להתכחש אליו כל כך, לעומת זאת סקשן80 לגמרי עבר את מבחן הזמן, אולי לא כ'קלאסיקה' אבל עדיין אלבום מצויין לגמרי וכמעט כל השירים התיישנו טוב חוץ מ2 שירים בודדים. אני בעצמי מתחבר הרבה יותר לסקשן80 בין אם זה מבחינת השירים שהם יותר פוגעים בי לעומת דאמנ או מבחינת ההפקה וגם כמו שכבר חפרתי מבחינת ההופעה של קנדריק. למרות זאת לדעתי דאמנ אלבום יותר טוב מסקשן80, כי עם כל החפירות שלי על הסטייל שהוא פיתח לאורך השנים כראפר היכולות שלו השתפרו גם כן, ובהרבה. כשמסתכלים על טפאב מבינים שדאמנ הוא לא האלבום כדי להבין עד כמה קנדריק באמת מוכשר, אבל אם משווים את דאמנ לסקשן80 אז רואים הבדלים משמעותיים וברורים לטובת דאמנ ומבינים שהשירים שם כמה וכמה רמות מעל השירים בסקשן80. כמעט כל השירים בדאמנ כמה וכמה רמות מעל כל השירים בסקשן80 וזה אך ורק בזכות היכולות של קנדריק, כמעט כל שיר בדאמנ עם מבנה מאוד יצירתי ויוצא דופן בזמן שבסקשן80 כל השירים עם אותו מבנה כמעט, מרגישים בכתיבה שלו שהוא יודע מה הוא עושה בין אם זה שהוא מעביר את הרעיון של השירים בדיוק כמו שהוא רצה בלי הסתבכויות מיותרות לעומת הרבה שירים בסקשן80, ליריקה הרבה יותר מרשימה.. אז כן, יש כמה רגעים שקנדריק הלך לאיבוד בדאמנ והאלבום אף פעם לא הרגיש לי שלם לעומת סקשן80 אבל
טוב אין לי כוח שניהם שווים קנדריק גואט זה מה שחשוב
