אחרי שבפעם הקודמת כתבתי על מלודרמה - אלבום שאני מאוד מחובר אליו רגשית, החלטתי דווקא הפעם להביא אלבום שאני ממש אוהב אך מבחינה אחרת.
יכולתי לכתוב על עוד אלבום שהשפיע על חיי רגשית כגון Man on the Moon של קיד קאדי או Reckless של ברייאן אדמס וכו', אבל הפעם אני כותב קצת על האלבום YEEZUS של קנייה ווסט - אלבום מוטיבציונלי ונסיוני שהשפיע עליי בעיקר בזכות כמה שהוא נא, מקפיץ וחסר מעצורים.
המצב שבו אני הכי אוהב להאזין לו הוא בעיקר כשאני מתאמן אימוני כוח או כשאני מתוסכל וצריך לשחרר קצת מתח, ברקע תתנגן היצירה הלא מלוטשת במבט ראשון הזו - אבל כל פרט בה מתוכנן היטב.
אם ממש הייתי צריך לדמיין את ייזס ויז'ואלית הייתי רואה סטייק רייר אך מתובל היטב.
האלבום פותח בשיר On Sight, שבעצם מכין אותנו ורומז לנו במה נגסנו. עם סינתים משוגעים והגשה פרועה של קנייה, שכבר מראש אומר לנו כמה הוא לא שם קצוץ על מה שאף אחד חושב על האישיות ועל המוזיקה שלו, אפילו לא על המאזין. הסאמפל באמצע השיר מעביר את המסר שלו בבירור: "He'll give us what we need, It may not be what we want". עכשיו קניה מעוניין לצעוק את כל מה שיושב לו על הראש בלי שום רסן, אירונית.
גם מאזין שבסוף אהב את האלבום כמוני וגם מאזין כזה שפחות התחבר לפרסונה שקנייה הפעם בחר לקום איתה בבוקר (קנייה על הבוקר) - שניהם לא נשארו אדישים לכיוון שבו הוא בחר בנועזות ליצור סאונד הפעם.
אין לי כוח לחפור אז ניגש לאורחים שביניהם - Daft Punk שבאמת תרמו באגדיותם לסאונד האלקטרוני והסינתיסייזרי בשלושה שירים באלבום. Mike Dean, Gesaffelstein, Arca וטראוויס סקוט שעזרו ליצור בהפקתם את האטמוספירה האפלה והכבדה.
והפיצ'רים הווקאליים של קיד קאדי האהוב, פראנק אושן, בון איבר, צ'יף קיף וצ'ארלי ווילסון שכל אחד מהם מוקם אסטרטגית בשיר המתאים לו באלבום. בין אם זה צ'יף קיף על הפזמון של בלדה אלקטרונית אפופת אלכוהול ובין אם זה קיד קאדי עם ווקאלים סוחטי דמעות בסיום מסע האשמה.
בקיצור, אלבום אש מלא בבאנגרים וברגעים מפליאים מוזיקלית, שתמיד נמצא שם בשבילי כברירת מחדל לאימון ופעילות גופנית - ועוזר להביא את הפוש המנטלי האחרון!
ממליץ בחום למי שלא שמע או שבשמיעות ראשונות פסל, לתת צ'אנס במקום ובזמן הראוי. מי יודע, אולי גם לכם האלבום יגיע למיקום טופ2 בדיסקוגרפיה של קנייה.
אה, וגם יש לי טי-שירט yeezus נחמדה😊;
שיהיה לילה טוב :-)
