אז ככה סביבות 10 וחצי אני מתחיל לאכול, אכלתי בסביבות ה 3-4 גרם ( אין לי מושג כי אכלתי זן שנקרה APE שאומרים שהוא יותר חזק מהרגיל פי 1.5 - 2 אז אכלתי ממנו 1.3 פלוס אכלתי גולדן 2 ג).
אז אני אוכל את הפטריות אחרי כמה דקות מכין לי קפה כי הייתי קצת עייף לוקח כמה שלוקים והולך לעשות מדיטאציה, עובר כבר 20 דקות ואני מרגיש קצת מוזר. הרגיש לי שהאור ממש מפריע לי כיביתי אותו וחוזר למיטה פתאום ממש קר לי (לא יודע מזה אבל היה לי ממש קר והייתי עם בגדים ארוכים מכוסה בשמיכות במיטה) ואני לא יכול להתרכז במדיטאציה וכל פעם שאני עוצם עיניים אני רואה כל מיני דברים שאין לי מושג איך להסביר במילים אבל לא רואה שחור כמו ברגיל. אחרי 50 דק בערך אני כבר שוכב במיטה ושוב עלה לי בראש בוא נעשה מדיטאציה מנסה לעשות, עוצם עיניים ושוב רואה דברים כאלה מוזרים שאין לי מושג איך אני מתאר אותם (לרגע שעצמתי עיניים ראיתי איך אני כאילו מודעות שנמצאת בתוך חדר...) ופתאום אני צוחק וצוחק וצוחק והשפתיים שלי פשוט מחייכות כאילו בלי שליטה כמו שאתה נושם עכשיו וזה הכי טבעי שיש וככה הרגשתי שכאילו משהו יוצא ממני שאני משחרר משהו מהגוף. מפה לשם לא הצלחתי לעשות מדיטאציה כמה שניסיתי ופשוט חייכתי וצחקתי מלא (הפרשנות שלי היא שאני בן אדם שהרבה פעמים עם פוקר פייס ולא מחייך וזה אולי בא להזכיר לי או להחזיר אותי למצב הטבעי שלי של חיוך... לא יודע עדיין לא ברור לי ממש).
והרגשתי את הפטריות כמו זרם כזה שעולה עולה ואז יורד ויורד ואז שוב עולה, הזרם גם התלווה במין רעש סטטי כזה מוזר. ותוך כדי כל החוויה מלא מחשבות ומלא דברים כל כך מוזרים ולא הצלחתי לחשוב על משהו אחד.
אחרי שעה, שעה וחצי קמתי מהמיטה והרגשתי כאילו אני סאחי פתאום וחשבתי אם לעשן או לא כי פעם ראשונה שעשיתי פטריות כאילו פעם שעברה מצאתי את עצמי מעשן וויד אחרי שעה ואז פשוט שוכב בספה ושומע מוזיקה וכל אותו טריפ כאילו נעלם לי מהראש ולא רציתי שזה יקרה שוב ואז הגעתי לתובנה שאני יכול לעשן וויד ואני יכול לא לעשן וויד וזה לא משנה מה שמשנה זה הפרשנות שלי על אותו מקרה, וככה כל דבר בחיים, דברים הם ניטרלים והסבל קורה רק בראש בגלל שאני חושב למה עישנתי או למה עשיתי ככה או ככה... מפה לשם לקחתי כמה שכטות שכבתי במיטה הסתכלתי בתקרה והרגשתי תהרגשה הכי מדהימה שחוויתי אי פעם, באותו רגע לא הבנתי מזה ואני חושב שהמילה שהכי קרובה זה אהבה, אהבה ללא גבולות, אהבה עצמית. ופתאום חשבתי לעצמי למה אני מפחד להביא את עצמי לעולם הזה הרי אני מושלם כולנו מושלמים איך שאנחנו באמת.
ושמתי אחרי זה קצת מוזיקה היה ממש כיף והכל ושמעתי במקרה את הסרטון הזה - לא בטוח איך הגעתי אליו ומה שמעתי אותו אבל האחרי ששמעתי אותו הכל ניהיה לי מובן, והרגשתי את זה הרגשתי שאני מודעות טהורה וזה הרגיש לי הדבר הכי נכון בעולם.
שמתי לב גם שהרבה פעמים אני סובל רק בגלל שהחברה שלנו, שהיא החליטה שדברים צריכים להיות ככה או ככה ואם אתה לא X אז אתה צריך לסבול...
שמתי לב גם שהאגו הוא כמו תוכנה כזאת, שפתאום משום מקום מגיע קול או מחשבה שאומרת לנו לעשות ככה או ככה ואני לא בחרתי לחשוב ככה אבל אני בוחר למי להאמין ולמי לא
זה מה שאני זוכר עכשיו מאמין שהיו עוד דברים.
נגיד רשנתי בנוטס בפלאפון כמה משפטים -
אני בוחר הכל זה פשוט לוקח זמן
להתוערר זה פשוט להבין שאתה לא חייב להאמין למחשבות שלך
להבין שאני זה שולט ואנחנו מעבר לרגשות שלנו
אנחנו פשוט מודעות טהורה
