לא ממש קשור לפורום, אבל יש פה חבר'ה אומנותיים אז הרגשתי צורך לשתף בכל מקרה. לפני כמה חודשים נתקלתי בסרטון הזה, והתאהבתי

המילה הזו - סונדר - היא חלק ממילון התחושות המעורפלות של ג’ון קניג, פרויקט שבו הוא ניסה לתת שם לרגשות חסרות שם שכולנו מרגישים במהלך חיינו. מצאתי את זה כלכך פואטי שהחלטתי לתרגם את זה בעברית. ביום מן הימים אני מתכוון להדפיס את זה לספר, אבל עד אז, אני משתף את זה כאן. הנה כמה מהמילים האהובות עליי

אוֹקְיוֹלִיזְם

שם עצם. המודעות לקטנות נקודת ההשקפה שלך, שממנה אתה לא יכול להסיק שום מסקנה משמעותית בכלל, על העולם או העבר או על מורכבויות התרבות, כי למרות שהחיים שלך הם אנקדוטה אפית שלא תחזור לעולם, עדיין יש לך מזה רק דגימה אחת שהיא אולי דגימת הביקורת לניסוי הרבה יותר מטורף שמתרחש בחדר הסמוך.

טרשת הרגע הנכון

שם עצם. הרגע שבו אתה מבין שאתה שמח עכשיו – ומנסה במודע לנצור את התחושה – מה שמעורר את השכל שלך לזהות אותה, לפרק אותה ולהכניס אותה להקשר, שם היא תתמוסס לאיטה עד שכל מה שיישאר ממנה זה מעט טעם לוואי.

לִיבֵּרוֹסִיס

שם עצם. לרצות שיהיה לך פחות אכפת מדברים – להרפות את האחיזה בחיים שלך, להפסיק להסתכל מאחוריך כל כמה צעדים מפחד שמישהו יחטוף אותם ממך לפני שתגיע לאזור הבטוח – ובמקום זה להחזיק את החיים שלך בשעשוע ובקלילות כמו כדורעף, להשאיר אותם באוויר עם התערבויות חולפות ומהירות בלבד, קופצים בחופשיות בידיים של חברים טובים, תמיד תוך כדי משחק.

וֶרְמוֹלָדֵן

שם עצם. התסכול על שצילמת משהו מדהים כשאלפי תמונות זהות כבר קיימות – אותה שקיעה, אותו מפל מים, אותו עיקול של מותן, אותו תקריב של עין – מה שיכול להפוך נושא ייחודי למשהו חלול וזול ורדוד, כמו חתיכת ריהוט בייצור המוני שבמקרה הרכבת בעצמך.

פָּארוֹ

שם עצם. התחושה הזו שלא משנה מה אתה עושה, זה תמיד שגוי – שכל ניסיון להתקדם לך בנוחיות דרך העולם יסתיים רק בשבירה של איזה טאבו בלתי נראה – כאילו יש איזו דרך ברורה קדימה שכולם רואים חוץ ממך, וכל אחד מהם נשען לאחור בכיסא שלו וקורא כדי לעזור, מתקרר, מתקרר, מתקרר!

מסתוריניות

שם עצם. תסכול מכמות הזמן שלוקח להכיר מישהו – להעביר את השבועות הראשונים בפטפוט בפתח הפסיכולוגיה שלו, כשכל שיחה נוספת היא כמו להיכנס לחדר המתנה אחר, שכל אחד מהם קרוב קצת יותר למרכז הבית – כשהיית רוצה פשוט להתחיל משם ולפלס את הדרך החוצה, להחליף את הסודות העמוקים ביותר קודם, לפני שנרגעים בתוך האגביות, עד שצברת מספיק מסתורין במהלך השנים כדי לשאול אותו מאיפה הוא, ומה הוא עושה לפרנסתו.

קשיחת סמסה

שם עצם. סוג של שלד חיצוני פסיכולוגי שיכול להגן עליך מכאב ולהכיל את החרדות שלך, אבל שתמיד נסדק בסוף תחת הלחץ או שהזמן מרוקן אותו – והוא ימשיך לגדול שוב ושוב עד שתפתח מבנה רגשי מתוחכם יותר, סביב עמוד שדרה חזק וגמיש שנבנה פחות כמו מצודה ויותר כמו צבר בתים על עץ.

הַארְטְווֹרְם

שם עצם. מערכת יחסים או חברות שאתה לא מצליח להוציא מהראש שלך, שחשבת שהתפוגגה לפני הרבה מאוד זמן אבל עדיין איכשהו חיה לא גמורה, כמו אתר קמפינג נטוש שהגחלים הלוחשות בו עדיין מסוגלות להצית את היער באש.

מה דעתכם? איזו מילה הכי אהבתם? ואם אתם רוצים אני יכול לשתף עוד