clipping. - Visions of Bodies Being Burned
ז'אנר: ראפ | אימה | היפ-הופ אקספרימנטלי | אינדסטריאל היפ-הופ
פאק כן! כל כך נהניתי מהאלבום הזה. קליפינג ממשיכים עם אסטטיקת האימה שהם התחילו באלבום הקודם שלהם There Existed An Addiction To Blood באלבום המשך עם שם לא פחות מטריד - Visions of Bodies Being Burned.
הרכב ההיפ הופ האקספרימנטלי עם הראפר דויד דיגס (כן זה זה ששיחק את ג'פרסון ולאפייט בהמילטון) מעלה ציורים מטרידים ומצמררים של סיפורי אימה בקטעי היפ-הופ סיפוריים שמרגישים כאילו מישהו מספר לך צ'יזבט אימתי סביב מדורה עם פנס לכיוון הראש שלו. סיפורים בין השאר על רוחות רפאים, רוצחים סדרתיים, פסיכופטים וקללות עתיקות שמזכירים את מיטב סרטי האימה משנות ה-90 וה-80 כמו הצעקה ובקטעים הכי מפחידים גם את סרטי הבודי הורור של קרוננברג.
דויד דיגס מראה בעיקר שהוא לא סתם ראפר ממוצע ומדגים יכולות ורבליות מעולות (מי שראה אותו בהמילטון כבר יודע). הקטע האהוב עליי באלבום הוא Pain Everyday שנפתח במשפט המצמרר "Death Wasn't only the worst part" בקטע ראפ יוצא דופן בשבעה רבעים שמגיע לגבהים פנומנלים במיוחד כאשר מצטרפים כלי המיתר הנותנים לו אווירה אפילו עוד יותר מסתורית. לשמוע את האלבום הזה מרגיש כמו לפתוח ספר שהיה אסור לך לפתוח במחשבה שמשהו מפחיד הולך לבקר אותך בלילה.
הדליקו נרות, עשו סיאנס ותהיו מוכנים לחוויה מצמררת.
יש לכם עוד אלבומים שאתם ממליצים לשמוע? כתבו פה בתגובות או בעמוד הפייסבוק, אני תמיד שמח לשמוע מוזיקה חדשה. אוהב אתכם!😊
