נדיה הו היא זמרת אנגליה שיצרה שני אלבומי אלקטרו פופ ב-2008 וב-2011 ולאחר מכן נעלמה. שני האלבומים הם אלבומי מופת בעיני וזה שאנשים לא מצליחים להבין אם המוזיקה רצינית או לא זו הגאונות בעיני. האלבום הראשון היה קצת יותר מצליח (ביחס לשני) ושירים בו היו בתכניות טלויזיה וסרטים גדולים כמו גוסיפ גירל וכו. הגבול הדק בין ההלצה המלווה את האלבום בוויב לבין התחכום בשירים יוצרת ניגודיות מושלמת שלא מפסיקה לסקרן מפעם לפעם.
גולת הכותרת באלבום זה שיר הנושא, קולורס - שמבטא בדיוק את איך שהאלבום נשמע על הצד הטוב ביותר
אמסטרדם, שזה טראק מושלם. חולה על כל דבר בו. דמיינו אמנית גדולה ומוכרת משחררת דבר כזה ומוציאה קליפ מתאים
והבופ של האלבום
נדיה הו פרשה מהמוזיקה, ככל הנראה ונעלמה. ככל הנראה התפקסה בדוגמנות ונשארה שם. סגנון האלבום מלבד לאלקטרו פופ הכללי הוא מומבטון (שזה האוס+רגאטון).
זה והאלבום הקודם ברשימת האלבומים האהובים עלי אי פעם. באלבום הראשון יש שיאים יותר טובים אבל קולורז עובד יותר כאלבום בעיני ומעניין יותר
