הברקה של פעם בדור, אם לא פעם בגלגול נשמות (באמת הפרזתי באמירתי). אמנם, אינני מעריצה גדולה של מר. טספיי השוביניסט חצי-קלאץ', אך באלבום שהביא בשנה שעברה, 'שעות לא שעות', היו כמה שירים שדי תפסו את תשומת ליבי, כמו האחד לעיל. שמחה שהוציא אותו כסינגל.
השיר גדוש באווירה דיסקואית אפלולית ומסתורית, קצבית כזאת. בזמן שאני מאזינה לשיר, אני חשה כאילו אני באיזה קלאב אימתני המצוי בלב היער השחור, ואני עלולה להירצח בכל רגע נתון ע"י רוצח סדרתי ידוע לשמצה.
או שמא... כבר נרצחתי? 😀
