אין לי יותר מדי משהו מועיל לרשום כי אני רק סיימתי לרדת מתרופות ולהפחית וויד בעצמי ואני יודע כמה זה מתיש, אבל בתור אחד שחווה את זה גם אתה חייב להפסיק להזדהות עם הדכאון שלך, טרמינולוגית ההבדל הקטן הזה יכול להוביל להבדל גדול. הדכאון הכרוני שלך לא מגדיר אותך, הוא לא מצב קבוע והוא בדיוק כמו ענן - כאן כדי לחלוף. זה שכרגע המון בחיים שלך סובב את אותו הדכאון הארור הזה לא אומר שבעתיד זה יימשך, לחשוב על זה ככה טיפה שיפר לי את המצב רוח בימים שכמו תיארת, הרגשתי ריקני, חסר מטרה, כלום ושום דבר והתחלתי לפקפק בקיום שלי בכלל ולמה אני כאן ועוד מלא שריטות שמתאר לעצמי שתזדהה.
יש לך עולם שלם בחוץ, שלפעמים יכול להיות חרא ומגעיל בצורה שתזכיר לך איך זה לסחוב מטען של דכאון על הגב, אבל מנגד לפעמים הוא יכול להיות יפהפה ולהזכיר לך למה מלתכחילה אתה רוצה לטפל בעצמך. אני יודע שזה נשמע קלישאתי אבל באמת יש חיים מעבר אני הייתי בטוח שעד סוף 2020 אני הולך להרוג את עצמי במקרה הרע ולמסטל את התחת של עצמי עד שלא יהיה אכפת לי יותר מכלום במקרה הטוב, וזה לא שהכל ורוד ותותים עכשיו אבל כן וואלה הגעתי למצב שכבר כיף לי לקום בבוקר וחזר לי התאבון ולאט לאט אני חוזר להרגלים של עצמי וחוזר לתפקד
אין סיבה שזה לא יקרה לך, הכל יכול להשתפר בסוף, תתחיל בצעד קטן שלפעמים דווקא הוא הכי קשה. תנסה להפחית משהו, תנסה למצוא הרגלים שיציתו עניין ויביאו לך סיבה מספיק טובה להתמקד בהם במקום בסמים ובמה שחרא. יהיה בסדר אחי, מאחל לך רק בריאות ונחת
