בתחילת שנות ה-90 של אנגליה התחיל זרם חדש של מוזיקה לצאת – זרם ששילב בין מאפיינים מההיפ-הופ לג'אז, אסיד-האוס וברייקביט וקיבל את השם טריפ-הופ. השם נבחר מכיוון שהמאזינים הרגישו כאילו הם בטריפ מוזיקלי דרך השילוב של הז'אנרים שעבר בין שירים שנעו יותר לכיוון הDowntempo סול וג'אז לצד אלו שלקחו את הסגנון קרוב יותר להיפ-הופ ומוזיקת רייבים.
אחד המאפיינים העיקריים של סצנת הטריפ-הופ, שעיקר בסיסה היה בעיר בריסטול שבדרום אנגליה, היה התבססות על מה שנקרה Soundsystem. בהעדר מועדונים שהתמקדו במוזיקת היפ-הופ, נוצרו הרכבים ששילבו בין DJs, ראפרים, רקדני ברייק ואומני גרפיטי שהביאו את ההופעות למרחב הציבורי עם מערכות סאונד גדולות – ולכן קיבלו את שמם.
אחד ההרכבים הבולטים בסצנה היה Wild Bunch שלימים יהפוך למאסיב אטאק. ההרכב, שכלל את הראפר טריקי, את אומן הגרפיטי רוברט 3D"" דל נאיה והדיג'יי "גרנד דדי" מארשל. בשנת 1991 יצא האלבום הראשון של ההרכב, Blue Lines, שיהפוך לנקודת ציון חשובה במוזיקה, בטריפ הופ בפרט ובזאת של שנות ה-90 בכלל.
האלבום שנוצר הינו טומן בתוכו את כל המאפיינים שייחדו את הז'אנר. השיר הראשון, Safe From Harm, משלב סימפולים שונים (ביניהם התופים משיר של פאנקדליק), כשהבתים מאופיינים בשירת הסול של סהרה נלסון לצד הפזמון שהינו ורס ראפ של 3D. עם הבאס ליין האדיר שמלווה את כל השיר, הקלידים שנותנים הרבה מאחור, התופים וכמובן השילוב והמעבר בין שירת הסול הנוגעת של נלסון לבין הראפ של 3D נותנים דוגמה באמת טובה למושג טריפ-הופ. אפשר בקלות לעצום עיניים ולהיסחף אחרי הביט בעוד שאפשר לחלוטין לרצות לרקוד ולשיר יחד עם הטראק.
אחרי השיר הזה לוקחים מאסיב פנייה לכיוון אחר – לרגאיי ודאב. השיר One Love הינו השיר הראשון בו שירתו של הוראס אנדי מופיעה. אנדי היה אחד מזמרי הרגאיי ודאב המפורסמים בסצנה, ומאסיב הזמינו אותו להקליט איתם (הוא יופיע בכל אחד מחמשת האלבומים של מאסיב). אם כך, השיר לוקח את המאפיינים של הרגאיי ודאב ומוסיף להם היבטים שמגיעים מעולם ההיפ-הופ, כמו סקראצ'ים והלופ תופים שמלווה את השיר.
באותה מידה שהזמינו את אנדי ואף יבצעו חידושים ביחד איתו באלבומים הבאים שלהם, מאסיב לא פחדו לקחת שיר ישן ומצליח ולתת לו את המייקאובר שלהם. השיר הרביעי באלבום, Be Thankful for What You've Got הינו חידוש לשיר וויליאם דוואן שהיה הצלחה גדולה בשנות ה-70. השיר מתמקד בשמחתו של הזמר השחור בכך שיש לו קאדילק שחורה, ואפשר לקרוא אותו כשיר מחאה על מצבם של השחורים ועל הרצון שלהם להצליח ולהגיע למעמד שהם מאושרים עם מה שבידם. הגרסה של מאסיב נשארת נאמנה למקור אך מוסיפה את כל ההיבטים שמאפיינים את הז'אנר – שימוש חוזר בסקראצ'ים, סימפול תופים וליווי שירה היישר מעולם הסול.
השיר האהוב עליי באלבום (אם אפשר לבחור שיר אהוב באלבום נהדר כמו זה) הוא השיר החמישי – Five Men Army. השיר הינו הכי קרוב להיפ-הופ קלאסי באלבום, כשגרנד דדי וטריקי מחליפים ורסים של ראפ אחד עם השני. גם כאן העיבוד של השיר קרוב הרבה יותר לdowntempo איטי ואפלולי, כשברקע הוראס מוסיף קולות רקע שמוסיפים לוויב.
שאר השירים באלבום ממשיכים את אותו הסגנון, שנע בין הסול-ג'אז לבין ההיפ-הופ ודראם נ בייס, מה שיוצר חוויה שתרצה לגרום לכם או לקום לרקוד ולשיר ביחד עם האלבום, או להדליק פייסל, לעשן וללכת עם מאסיב לטריפ האפלולי שהכינו עבורכם.
לינק לשרשור 30 שנה לאלבום + שאר טריפ הופ של RapIsPac:
https://grid.co.il/d/5215-massive-attack-blue-lines
פריט טריוויה שולי – האלבום יצא בארה"ב בתקופת מלחמת המפרץ ולכן קיימים עותקים מועטים של האלבום בו המילה Attack הוסרה כדי למנוע קונוטציות שקשורות למלחמה, ושם הלהקה כתוב רק כMassive.
