Baxter_hameleh להצטער ולהתאבל על מקרים קשים שקרו באותו היום לאורך ההיסטוריה עם דגש על שני בתי המקדש שנחרבו באותו יום במרווח של מאות שנים. המקום שבו יכולנו לדבר ממש עם אלוקים ולהיווכח במציאותו, לעבוד אותו. כל זה קרה רק בגללנו ובגלל ההתנהגות שלנו... (יש ספר בשם "יוסיפון" שכתב מצביא והיסטוריון בשם יוסף בן מתתיהו ובזכותו אנחנו יודעים הרבה על מה שקרה באותה תקופה על המרד, הקרבות עם הרומאים והשחיתות שבבית המקדש).
קשה ממש להתחבר ולהבין כי אף פעם לא חווינו את זה. אישית הדרך הכי טובה בשבילי להצטער זה להבין את כובד המשקל של אובדן הקשר עם אלוקים, אחרי שהיה לנו קשר של ממש איתו, אש ממש הייתה יורדת מהשמיים והייתה אוכלת את הקרבנות והעבודה שאנחנו הבאנו כל יום (יש יותר קשר ישיר מזה?), מרדנו בו וממש הפכנו את המקדש למשחקי מעמדות והמאפיונרים השתלטו עליו, וזה עוד בלי לדבר על זה שעזבנו את התורה שלו. בעקבות כך ובאופן מובן, אלוקים לא יכל לראות את העם הנבחר שלו עושה דברים כאלה, פיזר אותנו בגלות, והסתיר מאיתנו את השגחתו, עד היום.
אז אנחנו משתדלים כמה שאפשר להצטער ולקוות, לכל הפחות יום אחד בשנה. (ראה מגילת איכה).
