מה קורה כשראפרים לוקחים פטריות? עולם המוזיקה משתנה 🍄
קיד קאדי, קניה וסט, טיים אימפלה ורבים אחרים למדו את מה ששמאנים אפריקאים ודרום אמריקאים מספרים כבר אלפי שנים. פטריות הזיה הן הדרך לחבר בין הגוף והנפש ולפתח תודעה עשירה יותר. כיום כבר ברור שההשפעה שלהן על הפופ היא הרבה יותר מאסתטית. מתוך הארץ
בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, בקליבלנד, אכל הראפר סקוט ראמון סגורו מסקודי, הידוע כקיד קאדי את מה שנקרא כמה אלפי שנים לפני כן ״הבשר של אלוהים״.
״אכלתי שלוש וחצי גרם פטריות״, הוא שר ב-Soundtrack 2 My Life מ-2009, ״סתם, כדי לראות את היקום״. קאדי יצא מהיקום, ראה אותו מבחוץ, וחזר עם אותה המשימה שאיתה חוזר כל מי שטייל רחוק: לאחד את העולם. פטריות ההזיה גרמו לו להבין משהו עמוק על השיתוף האמנותי, על טיבו הרפואי של הביט, על תפקיד השפה בחיבור אנושי.
הוא קרא לעצמו "הנבחר". הוא כתב שיר שנקרא "לב של אריה" וסיפר עליו: ״אני רוצה שילדים ידעו שהייתי במקומות הכי אפלים ושרדתי את זה. כי יש לי לב של אריה. ושהם יוכלו להתחבר אליו גם״. והנה, להבדיל, שאמאן פרואני שמתאר את העבודה המסורתית בת 6,000 השנה שלו: ״הפטריות לימדו אותי לראות את העולם דרך העיניים של הפומה. הפומה הוא שומר הג׳ונגל. ולכן הפטריות נתנו לי את האיקרו (שיר כוח מקודש) שתמיד יזכיר לי ולכל מי ששומע את השיר איך לחשוב בלי פחד כמו הרוח של הפומה״.
בלי לשים לב, קיד קאדי עבר טקס חניכה שאמאני. אחרי הפטריות, קאדי הקליט שיר שנקרא Day ‘N Nite, קישט אותו בקליפ פסיכדלי, והפך להיות הדובר הראשון של הפסיכדליה בדור ההיפ הופ החדש. ההיפ הופ לא ממש ידע מה לעשות עם זה. כשקאדי התראיין לרדיו והמגיש שאל אותו איזו מוזיקה הוא שומע, הוא ענה: ״פינק פלויד ו-ELO״. המגיש צחק בהפתעה. אבל קניה וסט לא צחק. הוא היה עסוק בלאסוף את חתיכות המוח שהתפוצץ לו כשהוא שמע את Day ’N Nite. הוא החתים את קאדי מיד ללייבל שלו, והעלה אותו על לא פחות מארבעה שירים באלבום הבא שלו, 808s and Heartbreaks מ-2008, אלבום שהושפע מההיתוך שקאדי עשה בין הכנות של הפסיכדליה לבין החספוס של ההיפ הופ עם דגש על האנשת מכונת התופים רולנד 808. צעד קטן לאדם, היפ הופ להיפסטרים. קאדי עמד, מופתע ליד היקום, והסתכל על הנבואה מתגשמת: הנה, העולם לוקח עוד צעד כואב לקראת איחוד. האלבום הפך לאחד מהאלבומים החשובים בתקופה ולסימן דרך באבולוציה של הפופ המודרני. ״אני וקיד קאדי ממציאים פה סטייל חדש לגמרי״, אמר וסט ל-Complex. ״כמו שאלכסדר מקווין עשה לאופנה. כל אחד אחר הוא כמו זארה או אייץ׳ אנד אם״.
קאדי שיתף פעולה עם להקת האינדי הפסיכדלית הלבנה MGMT, ויז קאליפה התחיל לאכול פטריות ולסמפל את הזמר הפסיכי-פסיכדלי מק דמרקו, להקת האינדי הפסיכדלית טיים אימפלה נולדה והפכה למפעל ביטים שמסומפל בתדירות גבוהה על ידי מפיקי היפ הופ — לטענת הזמר שלה, קווין פארקר: ״בעקבות זה שלקחתי פטריות ושמעתי את הבי-ג׳יז״. כרגיל, המגלומניה של קניה הייתה עם האצבע על הדופק: המסר המאחד של קאדי שורד. היפסטרים שומעים היפ הופ, ראפרים שומעים פסיכדליה, ילדים שומעים את האיחוד בין שניהם. וגר זאב עם כבש. אבל השינוי שהפטריות הכניסו לפופ עשוי להיות עמוק יותר מהאסתטי.
״הפטריה נתנה לאדם את התרחבות יכולות הזיכרון האנושיים ואת מתנת השפה״, אמר האנתרופולוג גורדון ואסון, ״שני הכוחות האלה התניעו באדם את המודעות העצמית שמבדילה את האדם מהחיות סביבו. בזכות זיכרון, שפה ומודעות עצמית השיג המין האנושי את כל הפלאים שהשיג״.
בניגוד למצב באוסטריה, ברזיל, ג׳מייקה, הולנד, ולאחרונה ביותר ויותר מדינות בארצות הברית — בישראל, פטריות הפסילוסיבין נחשבות לא חוקיות. למרות שהן, כמובן, גדלות פה טבעית, מה שהופך את הטבע עצמו, באופן רשמי, לפושע. הבעיה עם זה היא שאם אתם לא פיזית אוכלים פטריה כרגע, סיכוי טוב שהתיאוריה של ואסון נשמעת לכם סתומה. פטריות, על פי חוקרים רבים, הן חלק בלתי נפרד מהאבולוציה המתמשכת של השפה? דווקא השפה? באיזה קטע? גם אם תקראו את עשרות אלפי דו״חות השימוש בה באינטרנט, את הספרות המקצועית הענפה ואת הרצאות השאמאנים, הטענה עדיין נראית מוזרה. מה הקשר בין פטריה ובין לידת השפה ואיחוד האנושות?
אבל ברגע שאוכלים את הפטריה זה נהייה ברור. כשאדם נחשף, לראשונה, למהות שאותה השפה לא יכולה לתאר, הוא מרגיש שהוא ״יוצא״ מהשפה — ויכול, לראשונה, לראות אותה מבחוץ. כמו שאי אפשר להבין מהי ׳ישראליות׳ עד שלא יוצאים לחו״ל, כמו שאי אפשר להבין את הלופ שבו היית תקוע בזמן מערכת יחסים עד שלא יוצאים ממנה — ככה אי אפשר לראות את השפה עד שלא יוצאים מתוכה. ״איכשהו״, מתארים שוב ושוב מטופלים בפטריות את מצב התודעה תחתן, ״זה מצב יותר אמיתי ממה שאנחנו קוראים לו ׳אמיתי׳״. המילה ׳הזיה׳ ב׳פטריות הזיה׳ אינה מדויקת: ברגע שלוקחים אותה, ההרגשה היא כאילו מתעוררים מהזיית העולם הזה. נהייה ברור שאפשר לחתוך דרך הזמן כמו חמאה כדי להרגיש שהמקור של הנפש אינסופי ומאוחד. כדי לעשות את זה מספיק שיר אחד. הפטריה נותנת למי שלוקח אותה לזהות דפוסים שלא זוהו עד כה ולהיות מסוגל לפתור אותם על ידי הבעה. זוהי תופעה שמישה כשזה נוגע לפסיכולוגיה האנושית — הרי המטרה של כל טיפול פסיכולוגי היא זיהוי דפוסים נסתרים והבעתם. אבל היא שמישה גם במובן אחר, גלובאלי: היכולת לזהות דפוס ולהביע אותו היא היא התכונה שמתדלקת את מה שאנחנו קוראים לו ״שפה״.
״הפטריות גרמו לי לראות סוג של מפה אורגנית עמוקה״, שר הראפר והמפיק El P מההרכב Run the Jewels. ״ומצב תודעתי גבוה קדמון טען שאני קשור אל העבר״. זיהוי דפוסים — ואז הבעה. ״מסתבר שלחיות יום אחרי יום זה לא מספיק לבני אדם״, כתב אוליבר סאקס בספרו "הזיות" מ-2012. ספר שהיווה חלק מרנסנס החזרה התבונית לפסיכדליה. ״אנחנו צריכים להתעלות, להתנייד, לברוח; אנחנו צריכים משמעות, הבנה והסבר; אנחנו צריכים לראות את הדפוסים ששולטים בחיינו״. אבל כדי לראות דפוס, חייבים לצאת ממנו. והשער החוצה, מסתבר הוא פטריות. מה ציפיתם? שהשער החוצה מההיגיון יהיה הגיוני?
יצירות שמקשרות פטריות עם פולחן מקודש נמצאו במערות צפון אפריקאיות מ-9,000 לפנה״ס. בספרד של 6,000 לפנה״ס פטריות מצוירות על קירות של מערות בהן בוצעו פולחנים. נראה שמאז שחר ההיסטוריה המתועדת, פטריות ההזיה ליוו את האדם החוצה מהעולם כדי שיוכל לראות יותר טוב את העולם הזה. אבל דווקא פטריה אחרת, נפוצה ובטוחה לשימוש יותר מבמבה היא זו שחוזרת לשימוש עכשיו. פטריית הפסילוסיבין.
באוניברסיטת ג׳ון הופקינס, נמצא כי הפטריה הזו מועילה בצורה יוצאת דופן בטיפול בהתמכרות לאופיאטים, אלכוהול, ניקוטין ופוסט טראומה. באפריל של 2017, החוקר מנדל קיילן מצא שמוזיקה משפיעה באופן חיובי על התהליך הרפואי של הפטריות. ״הניסויים עם פסילוסיבין על חולים דכאונים,״ כותב שם קיילן, ״הראו שפסגות החוויה והתובנות היו מסונכרנות עם המוזיקה שנוגנה״.
בג׳ונגלים יודעים כבר אלפי שנים על הקשר בין פטריות למוזיקה. בג׳ונגלים העתיקים של האנושות הרופא, האמן והפסיכולוג מתומצתים לדמות אחת: השאמאן. השאמאן יודע שהגוף הוא הנפש ולכן זוכר גם שהמוזיקה היא המקום בו הגוף והנפש נפגשים. הוא נותן למטופלים צמח שפוער את התודעה, וכשזו מאבדת את השליטה על האסוציאציות של עצמה, הוא מתחיל לשיר. השאמאן בוחר מנפשו אילו צלילים להוציא — התדר של הצליל נע באוויר ומכה בקרום עור התוף הפיזי של המטופל — אבל משם הוא נכנס לתודעתו של המטופל, ושם מתפרש לפי נפשו הדלוקה. נפש, גוף, נפש. ומתוך האיחוד הזה מגיעה הרפואה. לא מפתיע שהפטריות נכנסות חזק למוזיקת הפופ: הן תמיד היו קשורות במוזיקה.
בשירו "טלגרם להיפ הופ" מ-2004 כותב אמן הספוקן וורד והראפר סול וויליאמס: ״אנחנו מפסיקים את קו ייצור היוהרה הנוכחית, לאור הטרנד החדש בנושא ׳הקטע של להיות אמיתי׳ / כאלטרנטיבה, אנו מתכוונים להחרים לכם את הוויד ולהחליף אותו בפטריות הזיה / בתקווה שזה מה שיעזור ל-נ***ז לראות מעבר למציאות שלהם״. ואכן, מאז קיד קאדי, פטריות הפסילוסיבין עושות בדיוק את זה. אמנית ההיפ הופ ג׳ין אייקו שיחררה אלבום בשם "טריפ" בו היא יוצאת מדיכאון בעזרת פטריות; כל מוזיקאי עם סטייל — פראנק אושן, צ׳יילדיש גאמבינו, ארת׳ גאנג — מכניס אזכורי פטריות לשירים; האלבום "אסיד ראפ" של צ׳אנס דה ראפר הוקלט בחלקו על פטריות, ובו הוא שר כאילו ישר מהפה שלהן את מסר האיחוד: ״כל אחד / הוא הכל / בשביל מישהו״. לפני שלוש שנים וחצי מיליארד (!) האזנות הוציא אמן האר-אנ'-בי מיגל את הלהיט Sky Walker. אחד מלהיטי הפופ הכי מובהקים וסטנדרטיים שמבוססים על פטריות. השיר מתחיל בהוראה: ״קחו כיפה וגזע ותפסו גל איתנו״. כיפה וגזע: הכינוי המקובל לכיפה ולגזע של פטריות פסילוסיבין. בסוף השיר מגיח, לבית אחד, אולי האמן החשוב של השנים האחרונות — טראוויס סקוט. ראפר שבעצמו טען ש״קיד קאדי הוא ההשפעה הכי גדולה עלי והציל לי את החיים״.
״הרגע לקחתי שתיים,״ הוא שר בקול מפוצץ אפקטים, קול שקודח הנה ממימד אחר. ״נראה לי אני הולך להישאר ער״.
להישאר ער זה עניין גדול בדורות הבאים. ״התעוררתי במיטה וראיתי את הזנקס לידי״, שר ליל פיפ. ״לקחתי קצת. חזרתי לישון״. הסמים החוקיים עוזרים לך לחזור לישון. לכן הם חוקיים. אבל הסמים הפסיכדליים מעירים אותך. אנשים שעברו את החוויה הפסיכדלית נקראים בתרבות ההיפ הופ woke. מוערים, עם ע׳. השאר? חוזרים לישון. הפטריות לא מגיעות אל הפופ טאבולה ראסה. הפופ התמלא במלא סמים גרועים מאוד לפני זה. התמוטט משימוש לא מבוקר בנוגדי דיכאון סטייל זנקס, צריכה מוגברת של סירופ לשיעול ומיצים שעשויים מכדורי אופייטים כתושים כמו אוקסיקונטין. לכן הרבה מהפופ נשמע כמו שהוא חושב: זומבי, מטושטש, רדום, לא מסופק ועם אף סתום. ב-2016, כשהמהפכה של קאדי התחילה לקרום גידים, פרסם מגזין ההיפ הופ "די–ג׳יי בות'" כתבה על הצורך של ההיפ הופ לעבור לסמים חדשים. ״שנות השמונים והתשעים היו עידן הקראק של ההיפ הופ״, נכתב שם. ״אבל עכשיו נכנסנו רשמית לעידן הפטריות. ועד כה זה די מרתק״. מאז הכתבה ההיא עברו הראפרים ליל פיפ, Juice WRLD והגאון מק מילר לשינה האינסופית בעזרת הסמים הלא-צמחיים. כדרכו של כל שינוי, הוא לא קורה מספיק מהר. היום אפשר ממש לחלק את הרפארים לאלה שתומכים בסמים הסינתתיים ואלה שמתחננים שכולם יעברו כבר לצמחים. כדי שנוכל להתעורר ולהתאחד.
מאקונן הוא ראפר צעיר מאטלנטה שנשמע — ונראה — כמו אישה שחורה מלאה מהפיפטיז. הוא בעצמו גבול שנמס. מאקונן, אוכל פטריות נלהב, היה חלק בלתי נפרד בזרם עליית הראפרים מאטלנטה אל פסגת הפופ: יאנג ת׳אג, ריי סרמרד, Earth Gang — ראפרים שכל התדמית שלהם בנויה על המוזרות ממיסת-הגבולות הפסיכדלית. בכתבת וידאו מ-2016 מאקונן אוכל פטריות באולפן מול המצלמה. אנשים נכנסים ויוצאים. כשמתפתחת שיחה מסטולית על ״ראפ באטלנטה״ אחד האורחים באולפן אומר למאקונן: ״נ***, אתה לא מאטלנטה יותר — אתה מהאינטרנט״. אם הגאווה העירונית מאבדת ממשמעותה בהיפ הופ — זה סימן שהשינוי עצום.
בכתבה, מאקונן יוצא מהאולפן, דלוק על פטריות, ומסתכל על הירח. ״אנחנו חייבים יותר טכנולוגיה מבוססת ירח או some shit״, הוא אומר. הכתב מספר לו שחוקרים מאמינים שיש קשר בין התפתחות השפה האנושית והפטריות. ״מאוד הגיוני״, הוא מגיב. אבל כששואלים אותו מה הוא אוהב בפטריות, הוא נתקע בלי מילים. ״מה שמרגש אותי בפטריות זה שאני לא יכול להסביר את זה״, הוא אומר. ״אני יודע שזה רק גורם לי להתפתח ולהתקדם. הדרך היחידה להבין את זה זה לקחת את זה ולהתחיל לעבור את ההתפתחות הזאת״. אולי זה הקטע: כשאמן נתקל בפטריות הוא מגלה, לראשונה, חוויה שאין דרך לתאר באמצעות שפה. ואז הוא מבין את ההבנה האמנותית הבסיסית — שאין לו ברירה אלא להמציא שפה משל עצמו. אבל ההתפתחות לא נגמרת. כי ברגע שממציאים שפה, נחשפים גם למטרה של השפה: האיחוד. ולהנחת היסוד של השפה: שיש בסיס לאיחוד הזה. שיש מה לאחד. ופתאום אין מנוס מלהסיק את הקלישאה הקוסמית העתיקה ביקום — שאנחנו דומים מאוד לפטריות: מופרדים רק למראית-עין, מבחוץ, אבל מספיק לחפור קצת לכיוון השורשים ולגלות רשת אדירה שמחברת בין כולנו.
״אם נאחד את כל הכנופיות בעולם,״ שר הראפר Ab Soul באלבומו הפסיכדלי-מיסיונרי מ-2012, עוד נבואת-פטריות מאחדת שמתגשמת לאיטה: ״יש לנו סיכוי נגד הצבא עוד הלילה / אם אתם מוכנים להתחבר / ולסבול את הכאב הזה / אנחנו מכבים את האור בבית הלבן עוד היום״.
נתקלתי במאמר הזה במקרה וחשבתי שזה יהיה אחלה להמשך למאמר הקודם: מה קורה כשמוזיקאים לוקחים LSD?. זה האחרון שאפרסם כאן על סמים ומוזיקה
