מסתכל לעננים ובוכה דמעות עמוקות חושב אם כל הסבל האם באמת שווה לחיות?
הצלקות מסתירות פצעים שלעולם לא יתרפאו
מטייל מסטול מנייס גאי ברחובות של באקו
מסתכל על השכונה הישנה שבה בפעם הראשונה התאהבתי, גיל 12 התאהבנו עם בן 48 הזדיינה וזה היה היום שבו השפיות שלי התאבדה
שאלתי אותה למה היא אמרה הייתי סקרנית, שקרנית, בגיל הזה צריך ללמוד תחביבים כמו לנגן על קלרינט
ליבי נשבר כמו ביסקוווט, בתוך חלב
משיג את האקדח והולך הישר אליו
השגתי את הכתובת דופק בדלת לחוץ בתור ילד קטן מרגיש בתוך מערבולת מכוון אליו את האקדח אבל לא מצליח לשחרר bullet מנחש שאלוקיי הקדוש הפיל אותי במערבולת
נאנסתי יוצא מהדירה יורד במדרגות ממשיך אל הבית בוכה בכי ממטרות
חוזר הביתה אימי שואלת ביני מדוע הינך עצוב?
עניתי לה אמא אני מרגיש כלוא בסוג של כלוב
היא ענתה אתה עדיין ילד למה על זה אתה חושב? לך לחדר תעשה שיעורי בית ואל תשב על המחשב
פתחתי מחברת מתמטיקה וחישבתי במשוואה, איך להתאבד בדרך הכי קלה.
(תמונה סופית: אמא שלי נכנסת ורואה אותי תלוי מחברת מתמטיקה על הרצפה והאקדח עטוף בתוכו)
