לאחרונה מרגיש בתוך סוג של מערבולת מרגיש שווה ערך לפסולת מחשבות של לשפוך על עצמי סולר ולשחרר על זה מצית באיזה יום שבת בבוקר
מטייל בחוץ בדכאון בן אדם מבוגר אותי פוגש ואומר
מה שלומך בחור צעיר? נראה שאתה מחכה שהעולם יגמר.
משיב לו עם פנים עצובות והולך לפינה שם יושב הסוחר עם הסחורה הלבנה
עכשיו אני בעננים אחר כך ברצפה, מדמיין את המוות שלי לא מגיעה לי אפילו מצבה
למות באיזה יער בשיחים שיאכלו אותי הנמלים וימצאו אותי אחרי כמה שנים ויזכרו אותי בתור החרא שבא בגידה של אלים
ובאמת מצאו אותי ודפקו לי שמוכטה לפנים הפעם אני באמת מעבר לעננים נשרף בגיהנום הזעים.
