אף פעם לא יצא לי להכנס אליו ממש עמוק או חזק, זה היה שמיעה פה, שמיעה שם בקטנה וככה זה היה נגמר.
ואז לאחרונה יצא לי להקשיב לדיסקו של קנדריק מחדש מתוך שיעמום ואז באמת הציפיות לרעה שהיו לי על האלבום נמחקו, תמיד בגלל שהוא כזה פרוייקט שהוא אובר-אנדרגאונדי בסאונד ופחות נעלה ובולט מספיק בדיסקו שלו, אז יצא לי לחשוב שבטח הוא התיישן ממש כמו דדיקייטד ואני לא כזה יאהב אותו כי הוא לא יהיה באווירה שלי.
האזנתי אמש וממש נכנסתי אליו ברמה, ניסחתי ריימסים , כמה שירים מסויימים על ריפיט ואולי נשאר לי עוד להבין את הקונספט המוזיקלי במלואו אבל לא הייתי מגדיר את האלבום כפחות ממאסטרפיס ענק.
האמבינט הגאזי באאוטרו עם אב הייתה חוויה מטורפת עבורי, קצת קירב אותי לאקספרימנט שלו ועל ההשראות מה70s שהוא שאב מהם.
הביטים היו אחלה ברובם, אני לא אשקר ואגיד שהם היו מטורפים אבל אכן משהו שקל להעריך ומשהו שזרם לי בשמיעה שמייצג את רוח התקופה הזאת של תחילת ה2010s.
הפולואים אגדה ודווקא קנדריק ברוח האדישה וההכי ציליניג וויבז שהוא כאן הרגיש לי כאן ייחודי ושונה ממש לעומת שאר האלבומים שלו.
