גָסִיאָס הינו איש אשכולות. הוא היה ממבריקי האלכימאים בביקאנאר. ההתמחות שלו הייתה בחולות, הוא היה רוקח מהם משחות בתור אלכימאי והיה ממלא בקבקונים בחולות צבעוניים ויוצר מהם דוגמיות וציורים יפיפיהים. תחום העיניין שלו ושל אחיו התאום ריטאן היה שאפתני-מדבר הצבעים. הם היו אוספים חולות שעפו מן המדבר ומנסים בעזרתם להבין אותו. הפרוייקט הגדול, שעליו עבדו עשרים ואחת שנה, היה אקווריום עצום שאט אט מולא בחולות שאספו, עד שיצר דוגמית וסימן שהיה אמור לאפשר שהייה בטוחה במדבר החולות.
מלבד זאת הוא גם היה פילוסוף וכתב כמה ספרים על שבע המושגים שהוא ראה כחשובים ביותר. הוא גם היה מדריך ללוחמת פיגיון, סיף וחנית. על אף שהיה לוחם לא טוב בשום צורה, הוא היה מורה נהדר והצליח להגות וללמד טכניקות מסובכות ויעילות שהוא לא היה קרוב לבצע.
כשהגיעו לגיל שמונים ושמונה, הוא וריטאן החליטו שזהו הזמן לצאת על מדבר החולות ולנסות את הדבר. ריטאן התנדב לצאת ראשון, כראשון שיצא מהרחם. זמן קצר בנדידתו בתוך מדבר החולות (אך אולי קצת יותר ארוך ממה שאדם רגיל מצליח לספוג, גסיאס תוהה) נטרפה עליו דעתו, הוא חזר קודח וצורח ומת שש ימים לאחר.
שבור ומבולבל, גסיאס נטש לשלוש שנים את האומנות אלכימיה וחקר הקסם הפראי. הוא התמקד במקום בהגותו הפילוסופית ואסף סביבו כשמונה תלמידים נמרצים. בסוף שלוש שנים זה התפרק. כל תלמיד הפך למאמין הדוק וקיצוני של אחד משבע המושגים והסתכסך עם האחרים והתלמיד השמיני, שדבק בהגותו של גסיאס שיש לאזן בניהם, השתגע.
על הקרשים, החליט גסיאס לנטוש את ביקאנאר. לרדוף אחר הקסם הפראי שהרג את אחיו. הוא לקח פטיש ושבר את האקווריום העצום שהוא וריטאן שקדו עליו כל כך הרבה שנים. הוא צבע את כפות ידיו ורגליו בשבע צבעים, כל אחד מהם מסמן מושג מתורתו-חמש מהמושגים הבסיסיים נצבעו על אצבעותיו הימניות (צורך, טובין, טוב, אהבה וראווה), כל ידו השמאלית נצבעה בחול שחור המסמן את היוצא דופן ואיתה הוא רוקח אלכימיה ויוצר אומנות וכפות רגליו כוסו בחול לבן בשביל המושג החשוב ביותר-חירות, הרפתקה ונדידה.
במרדפו אחר הקסם הפראי יצא האלכימאי עם בן צעיר ויהיר של אדם חשוב בעיר ואנשיו כדי לחפש אוצרות בכלכתה, סמוך ליער העתיק. הם לא מצאו שם משהו שעניין את גסיאס, בעיקר זהב, אבל הבן הצעיר החליט מזה הוא מרוצה והמשלחת התחילה את מסעה חזרה. בדרך חזרה כשעודם בכלכתה הם הותקפו על ידי חבורת פורעים שרצו את הזהב. הפורעים הובסו ונשבו. גסיאס היה מוכן לכך שהלורדון יחליט להוציאם להורג. אבל שהוא החליט לקבל עוד קצת רווח ולמכורם למורי חד-העין, בזה גסיאס לא יכל לעמוד. לא רק שזה לא חוקי, זה גם נוגד את המושג החשוב ביותר-חירות. הוא הצטעק ואיים אך זה לא עזר, הבן עדיין מכרם. כנקמה התגנב עליו גסיאס לאוהלו כשישן, נשף עליו קצת חול שרקח וברח לאזורי הפרא של כלכתה לפני שהשאר יגלו שהלורדון מת. כעת כשהוא נמלט ולא יכול לחזור לעירו החליט האלכימאי בכל מחיר להשאר סמוך ליער העתיק, לנהוג על פי תורתו ולגלות את סוד הקסם.
