עוד יום שהאכזבה יושבת כמו מחנק, קשה לי להסביר עוד יום שהמצב רוח הוא סביר, מטייל במדבר בקור של סיביר, נרדמתי בהרים הגיע הבוקר משב רוח עדין, את המתח היה ניתן לחתוך עם סכין, מנסה כל יום יותר לפצח את הגרעין אך ביום הספציפי הזה הוא קשוח כמו סרדין.
לפתע משהו חד בלב עבר לי, 3 כדורים אל עבר הוואדי.
מנסה לפלס דרך למטה אך מהסטלה חווה טשטוש, אך הוא לא היחידי באזור שחמוש
מוציא אקדח טוען, לפתע התחיל גשם סוען קול היריות טושטש בטפטופים עזים
עכשיו זה לא האחד שיהיה יותר אלים, חשיבה כרגע יהיה הצעד המחכים.
יורד מאחורי הסלע השלישית בדרום ההר, עולה לשם נער צעיר אני צורח "זהירות יש פה מחופר"
חשפתי את מיקומינו יריה בנער זה היה מראה מכוער התגלגל בכל ההר הרבה ממנו לא נשאר
עושה את האיגוף עם כוונה לסיים עם האירוע, עושה צעד מאחורי השיפוע הוא רגוע
מרגיש שידו על העליונה, 2 כדורים משני צדדים פגעו באדמה
כרגע הוא מבין שהבנתי איפה הוא נמצא הוא מנסה לחדול אחורה ועד מוות נורה.
אני יורד בההר עם הגופה של הנער הצעיר דמעות בעיניי חיינו הם דבר שביר
