בצד השני של העיר: ציון 50 שנים ל-Curtis
ב-1970, Curtis נתן לקהילה השחורה קול בימים שהיא זעקה לשינוי. ההפקה התוססת ונקודת המבט של מייפילד על החיים בגטו הפכה אותו לסמל במאבק השחורים לשוויון זכויות בארה"ב
אלבום הבכורה של קרטיס מייפילד, שהיה ידוע עד כה כמייסד ה"אימפרשנס", הצליח לעורר באז גדול מספיק כדי להיחשב ה-"Sgt. Pepper's" של מוזיקת הסול בשנות ה-70. למרות שרק שיר אחד מתוך Curtis הגיע לבילבורד, הסאונד התוסס והתיאור הפואטי לחיים בגטו - נתן לקהילה השחורה קול בימים שבהם היא זעקה לשינוי.
We people who are darker than blue
Are we gonna stand around this town
?And let what others say come true
האלבום, שהופק במלואו ע"י מייפילד, הוא אמירה מוזיקלית עוצמתית בכל מובן - שילוב של מוזיקת פאנק-פסיכדלית עם צלילי תזמורת ותיאור פואטי (אך אמיתי) של החיים בגטו. "המטרה שלנו היא ללמד ולבדר," אמר מייפילד.
במהלך שנות ה-70, מוזיקה שחורה הפכה להיות פוליטית וחברתית מתמיד: המוטו "Black is Beautiful" הוטמע בתרבות השחורה, המקורות האפריקאים הפכו למקור השראה, ועם תנועות כמו ה-Black Power Movement) הקריאה לשינוי הפכה לזעקה נחרצת. אומנים כמו קרטיס מייפילד ומרווין גיי העניקו לקהילה האפרו-אמריקאית קול שנשמע מעבר למחאות החברתיות, והגיע גם לצמרת הבילבורד.
50 שנה לאחר מכן, המילים שלהם עדיין מהדהדות.
ממליץ לכולם לשמוע את הגרסא המורחבת של Curtis, יש בה כמה גרסאות Demo מדהימות לגמרי.
ובנימה זו, מה דעתכם על האלבום? איזה שיר הכי אהבתם מ-Curtis?
Vinyl של Curtis בדיסקסנטר
