המלחמה בין הביץ' בויז לביטלס

המלחמה בין הביץ' בויז לביטלס הביאה את לידתם של כמה מהאלבומים הטובים בכל הזמנים. אך כמו כל המלחמות, היא גם גבתה קורבנות

שנות ה-60 היו שנים של שינוי.

ארמסטרונג עשה את הצעד הראשון על הירח, אפרו-אמריקאים החלו לקבל זכויות, בוב דילן הרים את הגיטרה החשמלית, וסמים פסיכדלים הפכו לדבר שבשגרה.

בקצוות שונים של העולם, הביץ' בויז והביטלס התמודדו עם השאלה: מה עכשיו? שתי הלהקות היו פופולאריות בקנה מידה עצום - הביץ' בויז בזכות הסרף-רוק והביטלס בזכות הרוקנרול - אבל הן לא היו פורצות דרך מבחינה מוזיקלית. המנהיגים שלהם, בריאן ווילסון (הביץ' בויז) ופול מקרטני (הביטלס), חיפשו באופן אובססיבי את הסאונד הגדול הבא. והוא הגיע.

ב-1965 הביטלס הוציאו את Rubber Soul, אלבום שרב השירים בו נכתבו במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה בארה"ב (אותה שנה שבוב דילן חשף אותם למריחואנה). האלבום היה שונה לחלוטין מכל מה שהלהקה הקליטה קודם - ומבקרים שמו לב לכך. גם בריאן ווילסון שם לב לכך. למעשה, הוא כלכך נדהם מהאלבום, שהדבר הראשון שהוא עשה למחרת בבוקר היה להתיישב מול הפסנתר ולהלחין את "God Only Knows".

ווילסון ידע ש-Rubber Soul הוא העתיד ברוק - בזכות כתיבת השירים, כלי הנגינה והאפקטים המשונים - והוא סירב להישאר מאחור. ווילסון היה פרפקציוניסט, ויצירת המופת של הביטלס הייתה ההשראה שהוא היה צריך כדי ליצור יצירת מופת משלו.

התוצאה הייתה Pet Sounds, אלבום שאת רובו ווילסון כתב והפיק בעצמו, כאשר גם הוא שואב השראה ממריחואנה וסמים פסיכדלים.

Pet Sounds נחשב לאלבום הקונספט הראשון, כלומר אלבום שבו השירים "משלימים" זה את זה (בניגוד לסינגלים). ההרמוניות המורכבות והמיוחדות באלבום היו שונות לחלוטין מכל מה שידעה המוזיקה עד כה, ואלו הקנו לווילסון מעמד של גאון מוזיקלי בתקשורת. תואר די מכובד.

וכך התחילה התחרות.

Rubber Soul הוביל ל-Pet Sounds, שהוביל בתגובה ל-Revolver (אלבום שכבר היה מושפע לחלוטין מ-LSD), ו-Revolver הוביל... להתמוטטות העצבים של בריאן ווילסון.

בעוד שהביטלס היו חמישה (כולל המפיק ג'ורג' מרטין), ווילסון היה אחד. השימוש המתמשך שלו בסמים פסיכדלים גרם לו לאבד את שמיעתו באוזן אחת ולשקוע בדיכאון כבד. כעת, הפרפקציוניזם שגרם לו להגות את Pet Sounds איים להחריב את חייו.

בשנה שלאחר מכן, הביטלס הוציאו את Sgt. Pepper's אלבום שעודד את הגאון המוזיקלי לפרוץ גבולות חדשים. ווילסון רצה ליצור צלילים שישמעו כמו טקסטורות, "יצירה סימפונית לאלוהים, המיועדת לבני נוער" ומוזיקה שאנשים יוכלו להתפלל לצליליה. כדי לעשות זאת השתמש בכלים ותהליך הקלטה שונה לחלוטין - לא את כולם אני זוכר, אבל אני יודע שהיה שם שופר טיבתי, ושבשלב מסויים ווילסון הצית פח זבל לצורכי אפקט רקע.

SMiLE היה אמור להמשיך איפה ש-Pet Sounds הפסיק. ווילסון הודיע שהוא יתעלה על האלבום הקודם בכל קנה מידה אפשרי, אבל בסופו של דבר, ההקלטה עליו אף פעם לא הסתיימה. מצבו המנטלי של ווילסון הלך והדרדר ומעורבתו בלהקה פחתה. Smiley Smile, שיצא ב-1967, הכיל הקלטות חלקיות של האלבום ועדיין, הוא ממחיש כמה פורץ דרך האלבום המלא יכל להיות.

זאת לעולם לא נדע.