בפעם הקודמת כתבתי על גידו, פרופסור קוף, שיי/אנטי והצמד אוחנה וברקת.
יכולים למצוא את זה בקישור הבא- https://grid.co.il/d/11347
היום בפינתנו עוד כמה אמנים מעניינים הראשון מביניהם זה וודו דאדי:
וודו דאדי התחיל לשחרר שירים לפני 3-4 שנים שהוא חלק מהצמד של ״וודו דאדי ואביה״ והספיקו לשחרר איפי של אוסף שירים. מה שמדגיש את היחודיות של וודו דאדי זאת העובדה שכל הביטים שלו שאותם הוא מפיק לעצמו, מסמפלים אך ורק שירי ארץ ישראל הישנה ובכך מצליח להישאר אותנטי ובולט כאמן שלא מנסה להביא משהו מחול וזה ראוי להערכה. האופי שלו מצחיק ממש וזה בולט בשירים, האגו שלו בשמיים אבל זאת רק מעטפת חיצונית שגורמת לו להוציא את הכול באמוציונליות שנונה. השנה הוא הוציא אל אלבום הבכורה שלו ״וודו דאדי תן בראש״ עם אירוחים של אביה ושי טרא.
גיאגיא:
גיאגיא אמן עקום, הגשה של שיכור, טקסטים הזויים, מוזיקה מעוותת...אבל זה מצליח.
קשה למצוא ראפרים כנים בארץ בלי הרבה פוזות וגיאגיא עושה את זה בצורה הכי טובה שיש.
ב2019 הוציא אלבום משותף עם איילו בשם ״לא אלבום אבל הנה״ ואח״כ ב2020 את האוסף ״הקלטות ראשונות״ והשנה הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו ״הצוויץ צוויץ״.
רון עשהאל:
רון עבר הרבה גילגולים בתור ראפר מאז שהתחיל להוציא מוזיקה. תחילה בשם קיד קופר תחת ההרכב ״תלא מובב״ עם וויב איש, לאחר מכן בתור ״ילד האסל״ ולבסוף קרא לעצמו בשמו רון עשהאל.
לפני שנתיים בערך הוא התחיל לעבוד עם הרכב הג׳אז ״באבל ראפ טראפ״ שהפיקו לו את כל אלבומו הראשון ״למה מי מת״.
רון בעיניי נחשב לאחד הראפרים היותר טובים שזה מגיע לסט של סקילס והצליח לתעל את כל הכעס והאגרסיות בשירים גם לדברים יותר מלודיים ורכים באלבומו ואהיה כנה אני לא אוהב את כל השירים באלבום אבל את אלה שאני כן אוהב אני חושב שהם טובים ממש ממש.
