מלבד המקום הראשון הסדר הינו אקראי:
Pusha T- It's Almost Drty
תכלס מרגיש שלפושה טי אין יותר מה לחדש כלכך בתור ראפר, כולם מכירים את המעלות שלו ואת הסגנון שלו אבל הוא הביא פשוט סאונד שזרק אותי לפופ של שנות ה2000 המוקדמות אבל לגמרי חדשני, עם אלמנטים שהזכירו לי דברים בכלל מקראוטרוק, אחלה ראפים בגדול הרבה שירים קליטים וממכרים האירוחים הוסיפו מאוד חוץ מקנייה האנמי די אהבתי בגדול
Nia Archives- Forbidden Feelingz EP
בגדול חוץ מלואופיי האוס חשבתי שהסצנה האלקטרונית באנגליה כבר לא מעניינת וששמעתי הכול, אוטיק לדוגמא הוא מפיק מצויין אבל חוטא בזה שכל פעם שאני שומע אותו אני חושב על בריאל ולא על אוטיק. גם בגאראג' חוץ מאינטרפלנטרי קרימינל שהמוזיקה שלו לא וואו הוא היה הפריצה הכי גדולה של הז'אנר.
וזה למה אני מעריך את ניה ארכיונים. זה נשמע בהתחלה כמו ג'אנגל טיפוסי אבל משמיעה לשמיעה מגלים את הפיוז'ן המטורף שלה בין רגאיי לג'אז לדאבסטפ וכו וכו וכו. המוזיקה מאוד עמוסה וניה שרה עליה באלגנטיות עם נושאים שלא מאפיינים בדרך כלל מוזיקת מועדונים וזה משהו שאני מנסה לעשות גם ובגלל זה אני מעריך אותה ממש. איפי של שישה שירים אז אין סיבה שלא תשמעו.
שאיי/אנטי- ימים נוראים
פייר זה האמן שחיכיתי לו כל השנים האלה, אחד כזה שפורץ גבולות ולא הולך על התבניתי ישראלי סאחי הזה או להפך אחד שמנסה לעשות אחד לאחד מה שקורה בחול.
ימים נוראים הוא אלבום אוסף שירים של כל הסינגלים ששאיי הוציא במהלך 2021 ו2022 שמשלבים סאונדים מוכרים של היפ הופ דרומי אבל בהגשה יותר מודרנית וטראפית בחלק מהשירים. החיבור שלו לממפיס, באונס, מוזיקת לין ובכללי לכל הסאונדים שאפיינו את הדרום נכנסים כמעין נלווה בתוך ההפקות וככה הוא מגיש בעצם את המוזיקה שהוא גדל עליה מבלי שזה יראה אותו דבר. בנזק תוכלו למצוא סמפל של אקט א פול משיר של ליל ג'ון וטרי סיקס, בסליחה שלא גמרתי נהייתי עצוב הוא מסמפל אדליב של גוצ'י ואת הסמפל המקורי מתרואו דאם גאנס של ליל אגלי מיין. הכתיבה שלו מאוד כנה, מאוד עדכנית עם בני הנוער ומה שהם חווים, מין, סמים, חלומות ותשוקות והוא באמת רק בדרך למעלה. לפעמים כל מה שצריך זה רק להעז.
Denzel Curry- Melt My Eyez See Your Future
הרבה התאכזבו מהאלבום הזה בגלל שדנזל לא היה אנרגטי כמו בטאבו ובזו, מבחינתי דנזל הביא פה את האלבום הכי בוגר והכי מתון שלו בתור אמן וכזה שנתן לו לפרוח ולשלב בין הסאונד שהוא יותר מזוהה איתו לבין נושאים שלא מזוהים עם הסאונד שלו.
כן היו לפעמים נפילות קלישאתיות של אלבום ווק אבל הוא השתפר בכל פרמטר אפשרי בכתיבה בראפים עצמם והביטים שליהטטו בין אלקטרונית לסול וטראפ שיצרו פיוז'ן מרתק. מבחינתי האלבום הכי טוב שלו בקלות.
DJ Nigga Fox- Musica Da Terra
האיפי של ניגה פוקס, דיג'יי מסצנת הדאנס בליסבון המתפתחת לקחה את הז'אנר הזה בדיוק לפיק שזה היה צריך להיות בו, מקצבים לא הגיוניים עם טקסטורות סוחפות שנשמעות כמו בלאגן מסודר לאוזן, כזה שמרקיד אותך ברמה הכי גבוהה. 4 שירים פשוט מושלמים מהתחלה ועד הסוף ואולי האיפי האלקטרוני הכי פורץ דרך של 2022.
5.Saba- Few Good Things
פייר חשבתי שהאלבום הזה יהיה פלופ גדול בגלל שלא אהבתי את הסינגלים בכלל, שמעתי פעם אחת והתאהבתי ממש. אין משהו שאני יכול להצביע עליו ולהסביר גם למה כלכך.. ההפקות טובות אבל לא וואו, הכתיבה והראפ של סבא טובות אבל שמענו כבר בסגנון טובים יותר..
בסוף מה ששבה אותי זאת הפשטות של האלבום וזה מה שגם סבא בא לאמר, למרות כל החרא שהוא ראה ועבר בשיקגו הוא רואה את הדברים הקטנים והטובים בחיים האלה, הדברים הפשוטים.
Big Thief- Dragon New Warm Mountain I Believe In You
האלבום הזה למען האמת נותן לי תחושת מיקסטייפ שכל שיר זורק אותך בכלל למשהו אחר מאשר אלבום קוהרנטי. כל אחד מהלהקה בא זורק תרעיון שלו ובסוף זה מתחבר לשיר. גרובים רופפים, שירה לא אחידה, האלבום הזה הוא מסע שבמכלול עובד נהדר. W למקס אולארצ'יק אקא קאמפיאנו מהאדומות.
Earl Sweatshirt- SICK!
וואלה לראשונה פשוט נהנתי מלהקשיב לארל מבלי להתעמק 24/7 במה שהוא מנסה להעביר לי. מן הסתם שגם באלבום הזה הוא היה אבסטרקטי כהמשך לסום ראפ סונגס המעולה, אבל הפעם נהנתי יותר מהזרימה של השירים ושומעים שהוא גם די נהנה חלק מהזמן..
עבדתי עליכם מקום שני זה הונורבל מנשנס:
Kendrick Lamar- Mr. Morale & The Big Steppers
אחרי ששמעתי את האלבום הנ''ל לא יכלתי לשמוע שום אלבום ראפ במשך כמה חודשים טובים, הכול כבר נאמר על המלך לאמאר ועל האלבום הזה שמבחינתי נוגע בנושאים שגם אם דיברו עליהם אף אחד לא הצליח להציג אותם בכזאת וירטואוזיות ובכזאת פגיעות. הכול באלבום הזה פשוט מושלם מבחינתי ולא חושב שיש מה להכביר במילים את הדעה המפורטת שלי על האלבום אתם יודעים גם ככה.
אהבתם או לא אהבתם האלבום הזה תמיד מצית שיח ודיון. 10 מ10
