את פדרו דה ליון אני שומע מעל 7 שנים אני חושב, לפחות פעם בחודש אני מקשיב לאלבום שלהם לפעמים יותר
אמנים שמלווים אתכם במשך שנים
כל כך הרבה
בון איבר ליוו אותי במשך 4-5 שנים והיו ממש חלק מהאישיות שלי.
מי ליווה אותי הכי הרבה? כנראה שהביטלס. אהבתי אותם כששמעתי אותם עוד בשמינייה ועדיין שומע אותם המון היום. לא משנה כמה פעמים אני שומע I Want You ואבי רוד זה עדיין 10/10. אף פעם לא ימאס לי מהם
קנדריק ואלוהים
אני לא יודע אם אני יכול להגיד קנייה כי הנדלתי אותו רק לפני איזה שנה וחצי אבל מאז כל שבוע אני חייב לשמוע משהו שלו, גם אם רק שיר אחד
ופינק פלויד, ליטרלי אני שומע אותם מאז שהייתי בערך בן 4 כי אבא שלי אהב אותם ושמע אותם הרבה ומאז שהתחלתי לשמוע מוזיקה אני שומע אותם מלא, אולי לא פעם בשבוע אבל לפחות פעם בחודש
- נערך
ronen ופינק פלויד, ליטרלי אני שומע אותם מאז שהייתי בערך בן 4 כי אבא שלי אהב אותם ושמע אותם הרבה ומאז שהתחלתי לשמוע מוזיקה אני שומע אותם מלא, אולי לא פעם בשבוע אבל לפחות פעם בחודש
גם דברים שלהם לפני Atom Heart Mother ואחרי The Wall? לי אישית קשה להנדל אותם מעבר לתקופה הזאת. אגב יש להם כמה דברים מדהימים ופחות מוכרים בלייב:
רק ברנד ניו
ואליוט סמית
- נערך
כל מי שאהבתי רצח לפני 10 שנים אני גם אוהב עכשיו רק שנוספו עוד הרבה מאז
לינקין פארק צ'סטר ז"ל
יש יותר מידי טבה אבל מי שהכי השפיע עליי והכי חזרתי אליו בשנים האחרונות היה שון, הגעתי למצב שכשאני שומע אותו בפיצ׳ר או שיר שלו יש תחושה ביתית כזאת בוכה לא יודע להסביר
גם אייבל ליווה אותי הרבה
אני לא מחזיק הרבה דווקא
כאילו אני עדיין אוהב כל מה שאהבתי אבל שומע אותם פעם ב.. ולא כמו פעם
בינתיים שרדו יפה פינטה וit was written איזה שנה ושנה וחצי בערך(יעני אני עדיין מקשיב להם הרבה)
טום ווייטס עד שאני מת
קניה מאז ששמעתי All falls down פעם ראשונה
לפני כמה שנים
אמממ האמת שלא נראה לי יש לי אמן שמלווה אותי ממש הרבה זמן כי לפני שנכנסתי להיפ הופ שמעתי יותר רוק ולא המשכתי עם זה כל כך
פטי וואפ
קשה לי מאוד לראות אמן ואלבום שיתפסו לי בלב מקום יותר גדול מקנייה ו The College Dropout, סביר להניח שזה יהיה האלבום האהוב עליי כל החיים שלי.
- נערך
סקוט מסקאדר, לנצח
21 טייסים, שאולי כבר עברתי את הפייז הזה בחיים אבל מידי פעם נחמד לחזור לתקופה ששמעתי אותם כמעט אקסקלוסיבית
ברייאן אדאמס מגיל אפס
דרייק, שהיה הסיפתח שלי להאזנה להיפ הופ. סטארטד פרום דה בוטום היה משירי הראפ הראשונים שאני זוכר שבאמת אהבתי, גם אם עכשיו יש שירים שלו שאני הרבה הרבה יותר אוהב. קשה לחשוב על אמן עם כמות כזו של שירים מוצלחים.
עוד כמה אנשים שעולים לי לראש שחשוב להזכיר: הוויקנד, לורד, רדיוהד, ג'וליאן קזבלנקס, גורילז, קנייה.