אתמול אחותי הגדולה הייתה בהופעה של אביתר בנאי.
למי שלא יודע , אביתר בנאי הוא דמות מאוד חשובה ואהובה במשפחה שלנו.
בלי קשר למוזיקה המדהימה שגרמה לכולנו להרגיש יותר בסדר עם עצמנו, אנחנו מאוד אוהבים את אביתר בתור בן אדם ולוקחים ממנו השראה אינסופית .
איך מבן אדם ״חילוני״ ואבוד שסבל המון, הוא הפך ל״חרדי״ שמצא את עצמו וניצח את השדים שלו.
אבל, אתמול בהופעה, אביתר ביצע את השיר ״חלון״. למי שלא יודע, זה שיר מהאלבום השני שלו ״שיר טיול״.
השיר כמו כל האלבום, מרגיש כמו סערת נפש ועם זאת גם תפילה להגיע למקום טוב יותר.
האינסטרומנטל של השיר הוא פאקינג טראנס, ממש טוב אגב אבל עדיין טראנס. זה הכי רחוק שיש מהסאונד האקוסטי והמלטף שאנחנו רגילים לשמוע מאביתר העכשווי.
והבחירת שיר הזו גרמה לי לחשוב על הפער הזה בין אביתר הישן לאביתר החדש.
אף פעם לא אהבתי את הפער הזה שהיה מאביתר העכשווי לאביתר הישן.
גם אם אביתר לא הרגיש ככה בפנים, אנחנו בתור ״חברה ישראלית״ גרמנו לניתוק הזה, הרי אביתר הישן הוא בחור חילוני ואבוד ששר על נושאים קשים שנחשבים טאבו כמו אונס.
והאביתר החדש הוא בחור חרדי, שמצא את עצמו, שר על הקרבה שלו עם אלוהים ומביא פסוקים מהתנ״ך לשירים שלו.
וזה פשוט לא נכון, גם באביתר בנאי הישן וגם בחדש אפשר לשמוע שהוא עדיין אבוד, ועם זאת מתפלל שהוא יגיע למקום טוב יותר.
פשוט הסטיגמות (גם אם הן כביכול חיוביות) שלנו על 2 העולמות האלה נכנסו באלימות לתדמית הציבורית של אביתר.
בשני הפאזות אגב אביתר נחשב למוזיקאי הטוב ביותר בארץ ישראל.
וקשה מאוד לנסות להחזיק משהו שאתה לא הוא, ובנוסף להחזיק את המעמד של הטוב ביותר.
ובגלל זה האלבום החדש כל כך חשוב , כי הוא אומר בו: ״היי גם אני דפוק וזה בסדר״. הוא אומר את זה בשביל כולם, אבל הכי חשוב בשביל עצמו.
זה מתבטא בכך שהוא חושף את ההתמכרות שלו, מקלל ואומר משפט כל כך חשוב: ״אני לא בורח מעצמי יותר״
אביתר בנאי הוא לא מושלם, הוא רק בן אדם, ואחרי החזרה בתשובה , בין אם רצה ובין אם לא, הוא היה בתחפושת של חרדי, חכם, טוב גאון מוזיקלי שמצא את עצמו.
הוא לא היה לעשות טעויות.
ובאלבום החדש הוא משיל בשביל עצמו את התחפושת הזו, ועל הדרך וגורם לנו להבין שאנחנו לא צריכים את התחפושת הזאת.
אנחנו צריכים להיות אמיתיים עם עצמנו ולהבין שאנחנו לא מושלמים. אנחנו לא שניים, אנחנו אחד❤️
