מחר בבוקר יוצא האלבום החדש של וויקנד HURRY UP TOMORROW לפני שזה קורה רציתי לדרג את השאר
כל האלבומים שלו לדעתי די קרובים אחד לשני באיכות אז לא מנסה להוריד יותר מידי לאלבום אחד או אחר
HOUSE OF BALLOONS
המיקסטייפ הראשון והכי קלאסי שלו, מבחינתי זה "דה וויקנד" כי ככה הכרתי אותו (טוב הכרתי אותו בגלל האירוחים בTAKE CARE אבל עדיין) 10 שירים אייקוניים, מרגשיים שהמציאו ז'אנר חדש, ארנבי עם פיוז'ן של אינדי ואלטרנטיב, הסאונד דרמטי ונשמע מעולה עד היום, הווקאלס של וויקנד עוצמתיים והפרסונה שלו פה כפלייבוי אפל יוצרת אווירה לאלבום ולמיקסטייפים שיבואו אחריו.
AFTER HOURS
האלבום הכי גדול שלו עם להיטים ענקיים כמו BLINDING LIGHTS וSAVE YOUR TEARS, מושפע מהפופ של האייטיז וגם משלב וויקנד "קלאסי" עם להיטי ארנבי וגם שירים יותר ארוכים ואקספרינטליים כמו AFTER HOURS וALONE AGAIN, אלבום פרפקציוניסטי בלי רגע מבוזבז שפוגע חזק כל פעם ובלט במיוחד בסגר הקורונה כשלא היו הרבה אלבומים באותה רמה. לדעתי ייזכר כקלאסיקת פופ, משלב יפה את הכיוון של וויקנד בפופ ואת הכיוון האמנותי יותר שלו שהוא לא התפשר עליו הפעם.
THURSDAY
הוט טייק? לדעתי כמעט באותה רמה של HOB אמנם עם שירים פחות גדולים אבל עדיין אייקוניים כמו ROLLING STONE, THE BIRDS, THE ZONE, LIFE OF THE PARTY ועם סטייל נוסף של רוק, עדיין באותה פרסונה התחלתית ודרמטית של דה וויקנד, הוייב ממשיך ועדיין נשמע מעולה כמו תמיד, חייב לשמוע אותו אחרי HOB כמעט תמיד.
STARBOY
אלבום לא מושלם אבל כן אלבום שהתיישן טוב ונשאר לי בתודעה, מלא בלהיטים בסגנון של האייטיז שלא נמאסו עליי ומקדם את הוויקנד לכיוון יותר עמוק של פופ, לדעתי החצי הראשון פה ממש חזק וכשהיה לי רכב שלא עבד בו האוקס חרשתי את הדיסק של האלבום הזה מלאאא, מצד שני כן יש לו חלקים חלשים יותר שקשה להתעלם אבל בגלל הנוסטלגיה עולה אצלי קצת.
MY DEAR MELANCHOLY
איפי מעולה שהסיבה שהוא נמוך יחסית זה רק בגלל האורך שלו, אבל מאוד אהבתי כשהוא יצא, חוזר טיפה לסאונד של טרילוגי אבל לדעתי לא יותר מידי נדבק אליו ונותן לסגנון הזה צבע נוסף של מוזיקה אלקטרונית, וויקנד התחיל לעבוד עם סקרילקס (לא ברור למה לא עבדו שוב!!) וGEAFFLESTIEN (שגם עבד על AFTER HOURS) וזה פשוט נשמע מעולה, למרות שההיילייט פה הוא PRIVILEGE המושלם.
ECHOES OF SILENCE
אין לי מילה רעה על האלבום פשוט בקושי חוזר אליו כי הוא כנראה האלבום הכי קודר של וויקנד, מצד שני זה בדיוק מה שמעניין בו ומדמיין שהרבה אנשים דווקא ישימו אותו למעלה, אוהב את השירים שהוא נכנס עמוק לקטע האפל כמו למשל INITIATION וXO / THE HOST, השיט וויילד, האלבום הכי פחות קליט מהטרילוגיה אבל הכי "אימתי" ולא יוצא לשמוע הרבה ארנבי בוייב הזה.
KISS LAND
אלבום אהוב על מעריצי וויקנד, אני נהנה לחזור אליו לפעמים והתלבטתי אם לשים מעל או מתחת לEOS, מקדים סאונדים שוויקנד נכנס אליהם כיום שהם לכיוון של האייטיז והאלטרנטיב, השירים ארוכים וחלומיים ולדעתי בעיקר הבעיה פה זה העריכה, היה אפשר לקצר רגעים מסוימים באלבום אבל חד משמעית יש שם הרבה רגעים מדהימים כמו KISS LAND וTHE TOUR, לא ברור למה האלבום היה שנוא ככ כשהוא יצא כי הוא אחלה.
DAWN FM
אמנם יחסית נמוך אצלי בדירוג אבל נתתי לו אתמול שמיעה נוספת והוא טוב יותר ממה שזכרתי ויכול להיות שיעלה. דיברתי הרבה על האייטיז אבל זה האלבום שהכי "נעול" על הסאונד הזה ואפילו יותר לכיוון של דאנס, הקונספט של האלבום הוא רדיו דיסטופי ועתידני, מרגיש שזה די מגניב ומה שבעיקר מפריע לי זה כמה רגעים חלשים שמורידים לי מהאלבום וההיילייטס לא מספיק טובים כדי להרים אותם. בכל זאת TAKE MY BREATH, SACRIFICE, LESS THAN ZERO, OUT OF TIME אחלה של שירים.
BEAUTY BEHIND THE MADNESS
גם אלבום נוסטלגי מאוד כמו סטארבוי אבל לא התיישן טוב באותה מידה, הרבה שירים מיותרים והולכים לכיוון יותר מידי מיינסטרים, סוג של 180 מעלות מהאלבום הקודם שהיה נורא אקספרימנטלי, וויקנד ניסה להיות פה כמה שיותר פופ. יש פה כמה שרידים של וויקנד הישן כמו THE HILLS וOFTEN שנשמעים אחלה אבל הסאונד של הפופ עבד לו יותר כשהוא הרגיש יותר טבעי בהמשך. האלבום מרגיש קצת כמו וויקנד מהול במים.
