אם כבר מדברים על ענייני טעם, אתה יודע מה הכי מפריע לי במוסיקה שלך?
“אני מקשיב. תרגיש חופשי לקטול את אמא שלי. לא אכפת לי”.
מפריע לי שמבחינה קצבית אין בשירים שלך דינמיקה. זה כמעט תמיד אותו מקצב כבד ומונוטוני. אני מנחש שמוסיקה שחורה, למשל, היא לא כוס התה שלך.
“כלום. כלום. פרינס זה שחור? גאון. סטיבי וונדר גאון. אבל אתה צודק לגמרי: אני לא איש של גרוב בכלל”.
היפ הופ?
“שונא”.
פאנק?
“מתעב. לא סובל את זה. איך אפשר לאהוב את זה?”
רגאיי?
“איכס. אני לא מבין איך אפשר לאהוב רגאיי. המוסיקה נותנת כל כך הרבה יותר. ‘פלויד’, ‘רדיוהד’, ‘ג’נסיס’ הישנים. איך אפשר לאהוב רגאיי ולא את זה?”
אפשר גם וגם. ג’יימס בראון?
“חחחחחחחחח”.
אפשר להגיד לך משהו חריף שאמרת לי קודם?
“בטח”.
אתה אידיוט.
“בסדר. שלח לי לינקים. נסה לשכנע אותי” (בשיחה עולה שמו של מפיק ההיפ־הופ ד”ר דרה. למחרת גפן שולח מסרון: “ד”ר דרק”).
