הדרך הארוכה מגנגסטה ראפ ל-808s
איך הפכה מוזיקה שתחנות רדיו סירבו לנגן - לז'אנר המוזיקלי הפופולארי ביותר בעולם? 🎵
כש-XO TOUR Llif3 הגיע למקום הראשון בארה"ב, מבקרי היפ-הו רבים נחרדו. עוזי החליף את ז'אנר שמתרברב בכסף, מכוניות ובחורות תמורת הודאות על שברון לב ודכאון קיומי. אומנם רגשות היו נושא בשגרה בהיפ-הופ, אבל הביצוע וההפקה הכנה של עוזי היו חסרות תקדים. הוא סימן לא רק מינוף לז'אנר חדש בהיפ-הופ, אלא התפתחות של ארכיטיפ הראפ.
שנות ה-90: גנגסטה ראפ
היפ-הופ ידע המון מצבי קיצון; בין אם מדובר בתרחישים דמיונים או מציאותיים, בחגיגה או בהתאבלות, אפשר לומר שהיפ-הופ ביטא כל רגש אפשרי על הספקטרום. מאז הופעתו של הז'אנר במיינסטרים - עם הלהיט של The Sugar Hill Gang ב-79' - הוא עבר דרך ארוכה ומפותלת. מהרוק של Run DMC בשנות ה-80 ולפיצוץ של גנגסטא-ראפ ב-90.
הגנגסטא ראפ, שבמהרה הפך לתת-ז'אנר רווחי במיוחד, היה מאופיין בסיפורי אלימות, זונות, סמים וזריקת זין על המשטרה. הוא סימל התמרדות בימים שבהם היא הפכה למגניבה ומושכת מתמיד.
מנהיגי דת מיהרו לומר שהז'אנר מעודד אלימות ופשע - אבל זה לא השתיק את ההיפ-הופ. להפך. ב-1988, NWA שיחררו את Fuck Tha Police - שיר מחאה על אלימות משטרית - והביאו את הגנגסטא ראפ ל"נקודת הרתיחה" שלו. אפילו ה-FBI שלח מכתבים כועסים.
ב-1989, Triple J הייתה התחנה היחידה בעולם לנגן את Fuck da Police - והיא עשתה זאת במשך שישה חודשים. המשטרה, הפוליטיקאים, ואנשי דת בכיינים לחצו על ABC לסצנזר את השיר. התגובה? התחנה ניגנה את Express Yourself למשך 24 שעות רצוף! במשך כל היום, ההמנון לאנטי-צנזורה היה כל מה שהיית שומע ברדיו. דמיינו את זה.
אותניות וזריקת זין בידלה ראפרים מאומנים אחרים. ובעוד אומנים כמו טופאק, ביגי ואמינם שיתפו את הקשיים שלהם ללא צנזורה, ראפריות החלו לבסס את מעמדן בסצנה גם כן.
MC Lyte היה בין הראפריות הראשונות לשחרר LP עם "Lyte As A Rock" ב-1988. אבל מי שפרצה את הדרך לנשים בז'אנר הייתה Lil' Kim כשנכנסה להרכב של Junior M.A.F.I.A. ב-1995. היא הוכיחה שגם נשים יכולות להיות אגרסיביות בז'אנר הגברי ביותר של אותה תקופה - והיא עשתה אתזה בסטייל.
שנות ה-2000: כשקנייה ווסט הרג את הגנגסטא ראפ
11 לספטמבר, 2007, הוא היום שבו קנייה הרג את הנגסטה ראפ רשמית. לקניה ופיפטי היה ביף פומבי שבו נקבע שהמנצח יהיה מי שימכור יותר עותקים מהאלבום החדש שלו. לפני כן, ביפים יושבו באמצעות דיסים, כמו "Ether" של נאס או "הומי 3" של ניגור קולגייט. אבל קנייה איתגר את פיפטי לקרב של מספרים. המנצח? Graduation מכר 975,000 עותקים בעוד האלבום של פיפטי הסתפק ב-691,000.
גנגסטא ראפ הרגיש עתיק מול ההפקה האלקטרונית והקולאב עם כריס מרטין. ווסט יצג את העתיד - וזה בא לידי ביטוי לא רק במוזיקה, אלא גם בתרבות של ההיפ-הופ. "קניה ווסט הסיט את ההיפ-הופ מדרמה ואלימות ברחובות לסניקרס, אופנה ועיצוב."
קנייה סלל את הדרך לראפרים שסיפור חייהם לא התבסס סביב קשיים סוציאואקונומיים ואלימות. כעת, הם יכולו להיות גם סתם מעצבי אופנה. המהפך בפופולאריות של גנגסטה ראפ סימל את לידתו של הראפ הרגשי. 808s & Heartbreak שילב נושאים כמו שברון לב ואובדן עם autotune בסגנון שטרם נראתה בז'אנר. כשהוא שואב השראה מהמלנכוליה של קיד קאדי וה-autotune של T-Pain, הופעתו של 808s ב-2008 הובילה לעידן חדש בהיפ-הופ.
היום, מוזיקת פופ והיפ-הופ הפכו למילים נרדפות כמעט; משיתופי פעולה כמו אריאנה גרנדה וניקי מינאג' לדרייק + Cardi B שכיכבו בראש הבילבורד ברכבי העולם. ב-2018, בפעם הראשונה בהיסטוריה, היפ-הופ עקף את רוק כשהפך להז'אנר המוזיקלי הפופולרי ביותר. כל אחד יכול להיות ראפר, בין אם אתה ילד לבן מסיאטל או חשפנית לשעבר. העידן בו היית צריך להיות Hood Rat מקומפטון אינו עוד.
מאז שקאדי וקנייה פתחו את השערים לראפ רגשי ב-2008, מלנכוליה הפכה למשאב דומיננטי יותר ויותר בז'אנר. אלבום הבכורה של דרייק, Thank Me Later, הראה את הכוכב הנולד מטורנטו נוסטלגי לאקסיות שלו ומוביל עם שירת הראפ האייקונית של קאדי.
אמו ראפ, כמובן, לא איחר לבוא. ליל עוזי ורט מקונן על רצונו למות (בקטנה), וליל פיפ מנבא את מותו מהתמכרות לסמים. ראפ הפך להיות לעצוב ביותר שהיה אי פעם.
אבל היפ-הופ ידע המון מצבי קיצון; ואחד מאלבומי הראפ הגדולים ביותר בשנים האחרונות, ASTROWORLD , מאת "בן החסות" של קנייה - טרוויט סקוט, מכיל את שתי הקצוות האלו. Sicko Mode, לדוגמא, משלב התפארות בכסף ובחורות, ומהצד השני, קודרות אופיינית לטרוויס. בנוסף, יש את לנו Juice WRLD, Trippie Redd, Lil Xan שנכנסים עם עוזי תחת המטריה של אימו ראפ - והגורל של הרבה מהם היה זהה.
מדהים לראות איך התחלתו של ההיפ-הופ שונה לחלוטין ממה שהוא הפך להיות היום. הרברבנות ואובר-גבריות הפכה להתוודויות אישיות וקבלת האחר (ב-2005, קנייה דיבר נגד ההומופוביה בז'אנר). אבל אני מאמין שאנחנו רק בהתחלה, וכעת השאלה היא: מה הלאה?
פיו. זה היה ארוך. בכתיבת הסיקור לקחתי הרבה מהמאמר באנגלית של ב-Redbull. זה לא היה קל - אבל מקווה שנהנתם.
מה דעתכם על ההתפתחות של הז'אנר? לאן אתם רואים אותו מתפתח מכאן? 🔮
