ב2-3 השמיעות הראשונות לא עפתי עליו אבל לאחר מכן כשהתחלתי להתרגל לסאונד וכשהפסקתי לשמוע בשיפוטיות התחלתי להנות. כשאני אומר שהפסקתי לשמוע בשיפוטיות אני מתכוון שהפסקתי לתפוס אותו בקטנות על כל שורה חלשה או בדיחה שלא הצחיקה, הינדלתי שהוא בסך הכל מכוון למשהו קליל וכיפי ובאמת האלבום זורם וכיפי. אמנם היו בו גם פגמים אבל האם זה הורס את האלבום זה כבר תלוי בסטנדרטים האישיים של כל אחד.

מה שעשה לי את זה הם בעיקר הביטים והפלואוס. רק ביט לא תמיד עושה את השיר, זה גם איך מראפרפים עליו ואת זה אמינם עושה טוב. כמו בכל אלבום היו שירים שפחות אהבתי ויותר אהבתי אבל בסך הכל נהניתי והיה לי סבבה לשמוע מהתחלה ועד הסוף מבלי לדלג על אף שיר (אני מתייחס עכשיו לדלוקס בתור אלבום בפני עצמו). גם שמתי לב לכמה פאנצ'ים טובים וחריזה מקורית ובקיצור עדיין יש לו את זה מבחינת סקילס. הוא אפילו הצליח להעלות גיחוך לפעמים, כמו בשורות "oh, I'm still east side bitch" בAlfred's Theme שהרגו אותי בפעם הראשונה ששמעתי ועוד כמה שטויות כאלה. היו גם כמה שורות שלא אהבתי בעיקר אלו עם הריפרנסים המיניים, נגיד:

She said, "Kick some fly shit" (Fly shit)
I said, "I got wings on my ass" (Wings on my ass)
Told her my dick's a cockpit (Dick's a cockpit)

זה לא שאני לא יכול להבין את ההומור פה ואני זוכר שהוא מנסה פשוט לזרום על הביט ולעשות את זה בצורה כיפית, אבל לפעמים זה נשמע לי כבר יותר מדי ילדותי והורס גם אם השיר לא נועד להיות רציני ואין לי בעיה עם סתם שורות לא טובות אני לא מצפה מכל שורה להכות אבל יש כאלו שמרגישות טו מאץ וסתם מורידות לי מהשיר. לא הרגשתי את זה בחלק גדול מהליריקה אז זה לא הרס לי את האלבום.

עם זאת תבינו שלא בכל שורה הוא מנסה לרצוח את זה ולגרום לכם להגיד וואו, ולא בכל בדיחה הוא מנסה לקרוע מצחוק לפעמים הוא סתם ציני כמו השורה הזאת שהוא נותן סיוטים לבילי אייליש. לפעמים הוא סתם זורם על הביט ואולי מנסה להעלות גיחוך על הדרך. אז אל תקחו כל שורה יותר מדי ברצינות כי זה לא האופי של האלבום.

הסטייל הזה של אמינם 'החדש' עם הביטים והפלואוס הכיפיים מרגיש לי מיוחד ולא דומה לשאר האומנים. הוא אמנם לא עמוק ומלא בתוכן כמו שאני אוהב בדרך כלל אבל גם טוב שיש גיוון ואמינם מוסיף צבע בעיני.

אז לסיכום זאת לא קלאסיקה או משהו ואני מעדיף את הצד הרציני יותר של אמינם מאשר הראפ הסלים שיידי שלו (שירים כמו 8 מייל, מוקינגבירד, סטפינג סטונס, פיירוול וכו) אבל כמו שאמרתי זה טוב שיש גיוון ואני יכול להנות מהאלבום הזה לפעמים. אם אתם מחפשים רק עומק ורגש הוא לא בשבילכם אבל אם יתחשק לכם להשתחרר עם היפ הופ כיפי ולאו דווקא בעל תוכן רציני במיוחד אני ממליץ לכם לתת צ'אנס לאלבום. ואני מזכיר שלא עפתי עליו בשמיעות הראשונות אז אם לא אהבתם ישר אולי כדאי לכם לתת עוד כמה צ'אנסים אבל זה לשיקולכם. וזהו אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם אם אתם רוצים