אשכול חדש ורציני מאוד
יש פה מישהו שכותב? (רציני)
אני כותב שיט כאן: https://master-of-none.co.il
@Erancohen @Nowhere2go תורכם
אני לא אוהב כלכך לכתוב עם פואנטה או איזה כוונה מיוחדת, אני מרגיש שאני כותב כמו שצייר היה מצייר קווים חסרי צורה דף, בעיקר אני הכי אוהב שזה נראה כאילו הפואמה תלושה מתוך איזה אמצע דף של אמצע משפט מאמצע של ספר
הנה דוגמאות
אין עפרונות, רק עכבישים וחלומות בהקיץ ולחלונות ישנים לסיפורים חדשים נמצאים בראש שלי, כבר כל לילה אני הולך בחוץ מחפש את התשובות ברוח הרחוקה שנשמעת כמו גלים שגבוהים ממני במאה מטרים, מחפש את התשובות בלבנים שהנעליים שלי הולכות עליהם, במכונית היחידה שנמצאת ב4 בלילה איפהשהוא ברחובות שמסביבי, אני לא רואה אף פעם את המכונית הזאת רק שומע אותה, אני מחפש את התשובות בשלט עצור ונדנדה שעומדת לגמרי במקום, אני רואה באותם לילות מכוניות מתנגשות וילדות קטנות במגלשות מעשנות גראס וכלבים נובחים ומטוסים גבוהים ומנורות כלכך רחוקות שנראות כמו התשובה שאני מחפש עד שהם נכבים ע״י אנשים שהולכים לישון ויקומו מחר לעבודה, 6 בבוקר, 2 סוכר, 2 פרוסות לחם, 2 מג ציפרלקס, 3 ילדים..הרחובות בולעים אותי והם נעלמים בתוכי, כמו כל מחשבה שעולה והולכת, אני הולך ליד הבית הישן שלי בשדרות ירושלים וחושב על איך לא היה כלום מסביב, עכשיו בניינים גבוהים עם מעליות עם כפתורי מגע ומרכזי קניות וכיכר ובה פסל של יונה עם עלה זית בפה, ואחר כך אני ממשיך לבית של החבר הכי טוב שהיה לי, אני חושב רק על כמה רע עשיתי לו ואיך הוא דימם בחסד והמשיך לאהוב אותי למרות הכל.
המזח של עכבה
המצופים על המים שמפרידים בנינו
כלכך רגועים שם אבל כל כך עוצמתיים
העננים בשמיים בלי טיפת של גשם בנפשם כאילו הם נמצאים שם רק בשביל להזכיר לי כמה השמיים גבוהים
קרונות הנפט של ערב הסעודית קודחים ולא עוצרים לרגע,
העבודה חייבת להמשך,
העובדים חייבים לעבוד
והילדים חייבים לאכול
והנפט חייב להשרף,
על ידי מכוניות, מטוסים, טיסנים, חלליות שישרפו את עצמם מחוץ לאטמוספירה של החברה ויענו על השאלות הבוערות של עצמן,
לסירה שכלכך רחוקה ממני שזה נראה כאילו היא עומדת על קצה העולם ועוד רגע תיפול,
אבל אני תמיד הולך רחוק מדי אז אני מסתכל על הבריכה הבודדה של דצמבר מתחת לסנטר שלי ועל הפאב שאוכל אנשים ככל שיורדת השמש,
אבל אז אני מסתכל על עצמי, על הגוף החלול שלי שמלא באור שכותב מכתבי אהבה לאמא שלי שאף פעם לא יישלחו או יכתמו דף, הרבה מכתבי אהבה נכתבים לעצמי, לאחי ואחותי, למוכרת הדתייה בסופר שאף פעם אין לה סבלנות אלי, לאלוהים, לעצים ולעובדי הנפט בערב הסעודית, והסירה עדיין נמצאת בקצה העולם אבל לא נופלת, נראה שהיא פשוט רושמת לעצמה את מה שהיא מצאה או מתפעלת מהנוף האין סופי
הלוואי שהייתי יכול לרשום יותר רק שהקיר המזרחי של הבניין מסתיר לי את סיני אבל אני חמדן מדי, זאת הסיבה שאני כותב את הפואמה הזאת, גם היא נכתבה כמו כל מכתבי האהבה בראש שלי, מכתבים שאני שומר לעצמי, נהנה מהם מעביר איתם זמן עם איך שהם חוזרים על עצמם שוב ושוב, כל פעם בניסוח טיפה שונה, כל פעם עם רגש חדש ותמיד אני צריך יותר.
אורח
אני כותב ספר פנטזיה אפית 
admin הגואט חזר
Nowhere2go נייס אז אתה כותב stream of consciousness סטייל, בלי אף פילטרים, אף פואנטה? זה סגנון מאוד סוריאליסטי
RapIsPac הדבר שהכי מעניין אותי בשירה זה הטראנס, אתה לא חייב לדעת מה אתה קורא או מה זה אומר אתה פשוט נבלע במשך דקה לאיזה סיפור שאתה לא יכול לעצור את עצמך מלקרוא, אולי אחרי שסיימת לקרוא לא הבנת כלום אבל בזמן הזה שקראת זה היה פשוט טראנס
אפשר להשיג את זה דרך לשמוע אנשים ברחוב מדברים בטלפון או מלקוח בחנות פלאפל שחושב בקול מה לשים לו בפיתה
המשמעות בשירה די משעממת אותי או איזה מוסר השכל שאתה צריך לקחת אחרי זה גם לא מעניין אותי אף פעם
הנה עוד דוגמא שכתבתי אתמול
- אני מסתכל על שעון
מסתובב
בחדר
מדפדף דרך ספרים קדושים
והאותיות
נקרא/עות
עד התקרה ושם הן נדבקות
יש לי על השולחן הייקו מתוחכם וקרטון אסיד
2:50
צהריים
שבת
בית
אני מסתכל על האור
נדלק
בחדר
עוצם את העיניים ודופק, מישהו פה?
אף אחד, רק אני
מדפדף דרך צדיקים מעיני מתרגלים
והם מחייכים
מצד לצד
מכרך לכרך
איך קוראים לרוצח מעין כרם?
הייתי גר שם פעם, הייתי קם בצהריים כל יום בשעה 12 בדיוק כי הפעמונים של הכנסייה היו בדיוק מעל הבקתה הערבית שלי, שמעתי בלילות יריות פה ושם אבל לא יכלתי לחשוב שבצד השני שלהן היה יכול להיות משפחה עם ילדים, לא יכלתי לחשוב שבצד של הצד השני יכול להיות ילד עם סנגור ושבצד השני יהיה מצלמה, בדיוק עברתי שם על האופניים לפני כמה ימים, ראיתי מרחוק את הכנסייה על הרקע של ההרים הכחולים והיער הירוק כהה כמעט חום, לא שמעתי אז את הפעמונים, רק את השרשרת
אורח
Nowhere2go הדבר שהכי מעניין אותי בשירה זה הטראנס, אתה לא חייב לדעת מה אתה קורא או מה זה אומר אתה פשוט נבלע במשך דקה
זה למה אייזיה הוא הגואט
Ramon_Malone איזייה מספיט עובדות גם
אורח
Nowhere2go אני לא אוהב כלכך לכתוב עם פואנטה או איזה כוונה מיוחדת, אני מרגיש שאני כותב כמו שצייר היה מצייר קווים חסרי צורה דף
פוריל. אני ראיתי ראיון של מיילו שהוא אומר שחלק מהמיינדסט שלו זה לא ליצור לשם התוצאה/התוצר אלא ליצור לשם היצירה. יעני זה שהוא כותב זאת המטרה ולא המוצר הגמור, ברור שהוא ראפר מצליח אז הוא חייב להנגיש את זה איכשהו אבל אני מניח שמפה באה הביקורת שהוא self indulgent.
אבל הוא גם לא כותב לשם ההנאה שבזה אלא משהו אחר שקשה לשים במילים, סוג של דרייב כלשהו.
ניסיתי למצוא תראיון הזה ולא הצלחתי. ממש ביאס אותי.
אורח
Nowhere2go כע אבל שומע אותו בעיקר כי הוא סוג של מהפנט אותי עם השילוב של ההגשה שלו והביטים. אדם מוכשר
אורח
כן אני
אורח
מהחלון אני מציץ ועל פטמך אני משפריץ
כל היום מפנטז לי על ליז, במציאות מנקה טטנק כולי ריח גריז
כמו כוכב פורנו שמדבר עם ילדיו על להעיז, כמו נהג שיכור שאת מהירותו מפריז,
כמו שנעלבים ואז קופאים בסוג של פריז, נעלבתי שלא ידעת את שמי אלישה קיז
כל היום חולם חלומות בהקיץ, בסוף מתכופף כמו אינסטחטור חצקונים בחריץ
כל חיי חלמתי להיות בחור זריז, היום הולך כמו צב עם ובמקל מאחיז
כל עלבונות אלה גרמו לי לקלל בגרפיטיז, בסוף תפסו אותי, אסיר 7287394 תגיד ציז
