💽 לאיזה אלבום אתם שומרים מקום מיוחד בלב? (הזוכים הוכרזו!)

RapIsPac

אז הגריד חוגג פאקינג חודשיים ואני וכפיר חשבנו לעשות משהו נחמד לכבוד זה. אז בגלל שאנחנו אוהבים אתכם וכולם פה משפחה אחד אחד, החלטנו לעשות פעילות עם אשכרה פרסים. ^בלי ^נדר ^אבל ^ישמצב ^שזוהי ^תהיה ^{הראשונה} ^מיני ^רבות 🏆

שתפו איתנו באלבום שהוא יותר מסתם עוד אלבום בשבילכם - בין הוא סימל תקופה בחיים שלכם, עזר לכם להעביר פרידה, או שסתם שמעתם אותו בגיל 0 והוא לא ימאס עליכם לעולם.

הפוסט הכי מושקע יקבל תקליט של האלבום במתנה עם משלוח מדיסקסנטר - עלינו. ^אם ^כבר ^יש ^לכם ^אותו ^אפשר ^לקבל ^אלבום ^אחר ^{לבחירתכם}

הזוכה יוכרז ביום שבת ה-15 לחודש

אז מזלטוב לנו ומקווים שנהיה כאן עוד תקופה ארוכה 💖

Giphy - man leonardo GIF

ronen

דאמ הזמן עובר מהר
אחרי חודשיים אני יכול להגיד ב100% שהגריד עבר את הציפיות ושגם אם היו מציעים לי כסף לא הייתי חוזר לכספ
באמת פה מרגיש יותר ביתי כזה וחופשי, גם אשכרה מדברים על מוזיקה
אני באמת שמח שאני פה מההתחלה של הפורום
בקיצור כל הכבוד על היוזמה ותודה 🥰

Nights

וואו יוזמה מבורכת!

ronen

Pink Floyd- The Wall

כשאני חושב על האלבום הזה אני פשוט חושב עליו כקונספט, או כמשהו רוחני ולא כאלבום. כאילו אני פשוט חושב על הצלילים והזכרונות שהוא מביא לי.
הפעם הראשונה ששמעתי אותו הייתה בערך כשהייתי בן 4, אבא שלי ניגן אותו על הנגן תקליטים שלו בפול ווליום ואני זוכר שזה עצבן את אמא שלי
כל פעם שהוא עשה שינוי במערכת שלו הוא שם את "Hey You" כרפרנס והוא תמיד קרא לי ושאל אם אני שומע את ההבדל בסאונד, באותו הזמן לא ממש יכלתי להבדיל אבל הנהנתי את הראש והסכמתי עם מה שהוא אמר.
עם הזמן אבא שלי התחיל לשמוע יותר ג'אז ופחות רוק, לפעמים הוא שם את DSOTM אבל חוץ מזה לא ממש שמעתי רוק.
לפני שנה וחצי בערך גם לי קנו מערכת והאלבום הראשון שקיבלתי היה הקיר, אבא שלי נתן לי דיסק שלו.
עד אז אף פעם לא שמעתי את האלבום במלואו. כששמעתי אותו פעם ראשונה הוא השאיר עליי רושם ממש גדול. נזכרתי ששנים לפני זה אני ובן דוד שלי ראינו את הקליפ של ABINW וממש נבהלנו מהקטע של המטחנות בשר.
כשהתחלתי לשמוע יותר היפהופ זה היה האלבום היחידי שהייתי חוזר אליו שהוא לא היפהופ.
היום אני שומע אותו פחות, אבל תמיד כשאני שומע אותו אני מקבל בוסט יצירתיות משום מה
גם בכללי האלבום הזה מדהים מבחינה מוזיקלית ולא רק סנטמנטלי, פינק פלויד פשוט גאונים.
יש לי אותו בדיסק, קסטה ותקליט, פשוט רציתי להשתתף גם בדיון 🙂

honorable mentions:
ממלפ: אולי אני לא שומע אותו היום אבל הוא בערך הכניס אותי לראפ
מבדטפ: בגללו רציתי להיות מפיק

RapIsPac

ronen יש לי אותו בדיסק, קסטה ותקליט

יש הבדל באיך שזה נשמע בדיסק לבין התקליט?
האמת שלא הצלחתי להתחבר לאלבום הזה כמו הקודמים של פינק פלויד, מעדיף את DSOTM/WYWH/ANIMALS. אתה חושב שהוא הכי טוב של פינק פלויד?

ronen

RapIsPac יש לי תקליט תוצרת ישראל ישן שקיבלתי כמתנה והאיכות שלו לא הכי טובה, אז במקרה הזה הדיסק נשמע יותר טוב
כן אני חושב שהוא הכי טוב טוב שלהם אבל אני עוד צריך לשמוע את האלבומים האחרים שלהם עוד פעם
יש לי גם דיסקים של WYWH וTPATGOD ואני גם ממש אוהב אותם במיוחד WYWH, הוא והקיר כמעט באותה רמה אצלי

SniperGangZoe696

איזה גברים ראנאוואי הולך לזכות

Nowhere2go

האלבום שאני רוצה לכתוב עליו עולה 100 דולר בדיסקוגס אז אני הולך להשקיע 😈

Nights

Nowhere2go ריפ

Nights

הרגע הזה שאתה מבין שאם יעשו על האלבום שהחלטת לפניך אתה פאקד אפ 🙁

NODER

קודם כל, יוזמה מבורכת, מעבר לזה שאני ממש אוהב להתעדכן פה במוזיקה נראה שאתם עושים פה הכל נכון וטוב, ענק שלכם, ואני גם שמח יש פה מקום בפורום למוזיקה שהיא לאו דווקא שחורה.
הבחירה שלי: theAngelcy - Exit Inside

אני באיזשהו מקום מרגיש שהאלבום הזה מלווה אותו בערך הרבה זמן מהחיים הבוגרים שלי. אני בן 20, מגוייס כבר כמעט שנה, ובערך בגיל 15 נתקלתי בשיר Dreamer שם כמו הרבה אנשים, וממש אהבתי אותו ולהבדיל מאנשים שפשוט הוסיפו אותו לפלייליסט שלהם והתלהבו מזה שהם ישראלים, אמרתי לעצמי שנשמע את כל האלבום, ופשוט נמסתי. התלהבתי מהמלודיות המדהימות שיש שם, דרך השירה היפה של הסולן, רותם בר אור, ליריקה גם כן משובחת ומפה לשם כל השירים נכנסו לי לפלייליסט לאט לאט, וגם יצאו לפי מצב רוח, ונכנסו חזרה גם לפעמים. אם עד לפני שנה וכמה חודשים הערכתי את האלבום הזה כאחד האלבומים שאני הכי אוהב מוזיקלית, אז לפני כשנה הוא נכנס לי ללב גם מסיבה נוספת. לפני שהלכתי עם חבר שלי להופעה שלהם, סיפרתי את זה לידידה מסניף אחר בשנת שירות שעשיתי, והיא ממש התלהבה ואמרה שהיא גם ממש אוהבת אותם ורצתה ללכת להופעה, אז שאלתי אותה אם יש איזה שיר שהיא רוצה שאצלם לה בלייב, היא ביקשה את דרימר וכך גם עשיתי. ואז התחלנו לדבר על הלהקה, ועל החיים, ומפה לשם אנחנו כבר ביחד שנה, הלכנו ביחד לעוד 2 הופעות של הלהקה, שבאחת מהן גם אמרתי לה שאחד השירים שמבחינתי היו תפילה זה Giant Heart ובזכותה אני מצליח להגשים אותה (כן, דביק מאוד, אני יודע). גם בצבא האלבום ממש ללוות אותי, בטירונות הקשה שהייתי פעור אני זוכר את עצמי בשעת לילה מאוחרת שר את My Baby Boy בקולי קולות במאזין וגם חברה שלי הכינה לי חוגרון כזה עם כל מיני אלבומים שאני אוהב והיא כמובן שמה את התמונה של האלבום שם. את התקליט עצמו אין להשיג, הוציאו אותו במספר די מועט של עותקים ב2014, ולאחר שנים של חיפושים (גם בתקופה שלא אספתי תקליטים) והמון פניות לחנויות תקליטים מצאתי את התקליט ואין שמח ממני שיש לי אותי פיזי.
שירים שאני הכי אוהב שם (זה בערך כולם): Dreamer, My Baby Boy, The Call, Giant Heart, Secret Room, Freedom Fighters, Exit Inside, Angel Get High

מצטער אם חפרתי 🙂

RapIsPac

NODER ריגשת אחי ⁦♥️⁩ שמח שהצלחת להשיג את התקליט

NODER

מחכה לבן אדם שיעשה על בלונד בשביל התקליט

Cash_Carti

וואו זה ממש יפה מצדכם וכל הכבוד על ההשקעה חוץ מהכבוד שאני כבר נותן לכם על זה שהרמתם את האתר הזה
אין לי אלבום שאני יכול להגיד שהוא שונה מאחרים כמו שאתם מתארים אז אטריל ואכתוב 1000 גקס

Newt

אני מביא פה את The Dreaming אבל למעשה מדובר בכל הדיסקוגרפיה שלה.
נחשפתי לקייט בוש לפני הצבא דרך Running up that hill. מכיר את זה שאתה שומע שיר ומשזם אותו על ה-5 שניות הראשונות? אז זה.
חיפשתי עליה ביוטיוב והגעתי ל-Wuthering heights. בקליפ הייתה מישהי בשנות ה-20 לחייה לובשת שמלה אדומה רוקדת לאיזו כירואוגרפיה מוזרה, לא ממש הבנתי מה הולך; היא נראתה לי חייזר.

אבל בצורה מסויימת נשביתי בקסם שלה, אז התחלתי להקשיב לשאר הדברים שהיא הוציאה.
פשוט נשאבתי לתוכן שהיא יוצרת. הליריקה כל כך descriptive, כל שיר הוא פשוט סיפור בפני עצמו. המוזיקה עצמה הייתה כל כך שונה ממה שהכרתי, יש לה שירי בורוק-פופ, שירים שמשלבים דברים אירים/קלטיים.

שמח שהכרתי אותה, מקשיב לה שנים ומרגיש שהיא עיצבה את כל מה ששמעתי מאז. בלי קשר, היא עשתה קליפים שנחשבו מטורפים לתקופה שבה הם יצאו. היא באמת visionary שעשה דברים שלא נעשו בתקופה שלו.
בחרתי ספציפית ב-Dreaming כי זה האלבום האהוב עליי שלה.

ראנר אפ: אביתר בנאי - אביתר בנאי (1997).

LegitTaco

האלבום שבחרתי הוא האלבום הראשון של אביתר בנאי.
בחרתי באלבום הזה כי אני חושב שזה האלבום שליווה, ועדיין מלווה אותי באחד התהליכים הכי משמעותיים, "ההתבגרות", כששמעתי את האלבום הזה בפעם הראשונה, אמרתי לעצמי "אה וואו זה חמוד", אבל באמת שלא היה לי מושג שזה הולך ללוות אותי בצורה ככ חיונית. עכשיו, סיפרתי רק שחשבתי שהאלבום חמוד, וזה שהוא ליווה אותי, אבל לא סיפרתי למה אני אוהב את האלבום הזה, ומתי הוא ליווה אותי.
נתחיל בלמה אני אוהב את האלבום, 1. הלחנים - הלחנים באלבום הם לחני פסנתר מזכירים קצת את סשה ארגוב, אך דיכאוניים. באמת שאם האלבום היה אינסטרומנטלי, הוא עדיין היה טוב. בהרבה מהשירים הלחן מוסיף לטקסט ומעצים את השיר, לדוגמה, קטע שמאוד חוזר באלבום הזה, היא שכל פעם שאביתר מתעצבן הוא מתחיל לנגן על הבסים של הפסנתר, בחוזקה ובכעס. דוגמה (ב - 1:48 - 1:50 ) -

השירה - השירה של אביתר בנאי היא שירה, שפשוט נשמעת לי מלאכית. הוא הרבה פעמים שר גבוהה/עולה לגבוהים, בצורה שקצת מזכירה את ג'ף באקלי (שדרך אגב גם אותו אני ממש אוהב, אסביר עוד מעט למה בחרתי ב"אביתר בנאי" ולא ב"Grace"), ואני פשוט מת על זה! אוהב את השירה הזאת.
הטקסטים - רוב הטקסטים באלבום הם טקסטים, שפשוט קל לי להתחבר אליהם, קל לי לאהוב אותם. חוץ מזה שהם טקסטים מדהימים, כנים (בכתיבה של אביתר יש מלא כנות, הדוגמה הכי טובה לזה היא "תיאטרון רוסי" שתכף ארחיב על השיר), ומה שעוד יותר גורם לי להתחבר אליהם, הם בעברית! באמת שלדוגמה הטקסט של תיאטרון רוסי, לא יצא לי לשמוע דבר כזה. לא יצא לי לשמוע שיר שכל השיר מוקדש ל לקלל את האקסית שלך ועד כמה שאמן שהיא תישאר לבד לנצח כי היא עזבה אותך!! וזה משהו שכל אחד מאחל לבת זוג שלו, הוא בכללי לכל אחת שהוא רצה ולא הצליח, תקנו אותי אם אני טועה, אך אין שיר לפני אביתר בנאי שעשה את זה. גם היום זה לא מאוד נפוץ. מטקסטים מרגשים כמו "יש לי סיכוי" "שמח שבאת" עד טקסטים עצבניים כמו "תיאטרון רוסי" "אבות ובנים"(האמת שאני לא יודע עד כמה נכון להכניס את אבות ובנים לפה, כי הטקסט כאילו, הוא מתעצבן בטקסט ואומר "שכולם ימותו וייתנו לי להתפרק ולהישבר" אבל מצד שני הטקסט גם מצמרר ומרגש. טקסט מעולה בקיצור) ובנוסף לכך טקסטים מצמררים כמו "כלום לא עצוב" "אקדח".
כל המאסטרפיס הזה שתיארתי למעלה, בעברית! מי היה מאמין? במה זכינו? וואו! אשכרה.
עכשיו לחלק השני - מתי האלבום ליווה אותי? ליטרלי כל פעם שאני עצוב. בין אם זה לפתוח אשכולות בכספ על זה שאני לא בתול בזמן שאני בוכה עם תיאטרון רוסי ברקע, בין אם זה לבכות בכיתה עם שמח שבאת, בין אם זה לשבת בלילה לשמוע את אבות ובנים, לנסוע באוטובוסים עם תתחנני אליי, יום למחרת גם לזמזמם אותו בבית ספר "עולם קשוח, אני יכל עליו", אשכרה כל הזמן. יש לאלבום הזה עצב, והוא לא סתם דיכאוני כמו איזה ליל פיפ או שיט של ילדים אדג'ים ומגניבים, הוא עצוב עם סטייל. באמת שהדבר שהכי באלי זה לשמוע את האלבום הזה עם אביתר בנאי (בתקופה שהוא עבד על האלבום), ולשתות יין, אני באמת מרגיש שהוא מבין אותי, טקסטים שאפשר להתחבר אליהם, וזה מנחם מאוד. תודה אביתר.
היה כיף לזיין תשכל על חרא שאני אוהב

Arad18

LegitTaco היי אבל לא הסברת למה בחרת בזה ולא בgrace

RapIsPac

LegitTaco יש לאלבום הזה עצב, והוא לא סתם דיכאוני כמו איזה ליל פיפ או שיט של ילדים אדג'ים ומגניבים, הוא עצוב עם סטייל.

מבין אותך אחי. הרגשתי אותו דבר עם בון איבר, הביא לי הרגשה מסויימת של עצבות שקשה לתאר במילים
אביא שמיעה לאלבום

LegitTaco

Arad18
כי זה בעברית, יותר קל לי להתחבר לזה.

anonymous1

לורדe - מלודרמה

הוי מלודרמה מלודרמה... מה אפשר להגיד על האלבום שליווה אותי בסוף שנות התיכון הקריטיות שלי ובתחילתו של מסע מוזיקה מופלא. האלבום שלדעתי יש בו הכל?
אז גם אני כמו כולם הכרתי את לורד דרך הסינגל הידוע "רויאלס" ולפי מה שאני יודע, רוב אוכלוסיית העולם מכירה רק את השיר הזה שלה. אבל הם לא ראו את שאר העולם המסתתר מאחוריה.
לא אפרט יותר מידי, אבל אלבום הבכורה שלה, Pure Heroine, אחראי גם הוא לא מעט על יצירת המופת שהיא מלודרמה (וגם הוסיף שמחה לחיי ממש!). פיור הרוין עוסק בעיקר בנושא גיל ההתבגרות והשפעות התהילה, כיאה לנושאים שילדה בת 16 שהתפוצצה והפכה לסלב בין לילה יכולה לדבר עליהם.
אבל מלודרמה.. זה משהו אחר. היא כתבה את האלבום אחרי שנפרדה מהחבר האסייתי השחיף שלה, והיא מתארת את הפרויקט; "תקליט שמדבר על להיות לבד, החלקים הטובים שבלהיות לבד וגם החלקים הרעים". לדעתי זו דרך מעולה לתאר את האלבום הזה במשפט אחד - הוא באמת עזר לי להתמודד עם כמה משברים שקרו בחיי בשנים האחרונות, אחד מהם זה גם להיות בודד הרבה פעמים עקב סיבות משפחתיות וחברתיות, משבר שבסופו למדתי שלהיות לבד זה הדבר הכי טוב בעולם ויכול להוות קרקע להתפתחות עצמית, נפשית ורוחנית. אך עדיין צריך לשאוף להתחבר לבני אדם אחרים כי עיקרם הוא טוב ואסור להתבודד באופן מוחלט.
מלבד ההפקה הגרנדיוזית לעתים והפשוטה לעתים שבה תרם כה רבות ג'ק אנטונוף המפיק שצברתי הערכה רבה אליו (ושעזר להתפתחות של לורד כמוזיקאית לעומת המפיק הקודם שהעביר פופ קצת יותר שטחי), אפשר לשמוע בבירור התפתחות ביכולותיה של לורד ככותבת, היא מדברת על אירועי החיים שלה באופן יותר בוגר ואמיתי כאן. בשירים הראשונים באלבום היא מעוורת ונמצאת באופוריה מחיי המסיבות והאהבה ה"בלתי שבירה" שלה, השירים פופיים ושמחים עד השמיים. בהמשך מגיע שלב הבלדות ומתברר לה שלא הכל ורוד ושהאהבה לא לנצח, מתגרה באקס שלה ש"נישק כותבת בחשכה" ועכשיו כנראה מצטער על כך כי כל העולם שומע את האלבום הזה עליו, מאשימה אותו, את העולם ובעיקר את עצמה. לבסוף היא מגיעה להשלמה עם המצב ומהרהרת על ימי הנעורים הלא כל-כך מושלמים כפי שהיא חשבה בתחילת האלבום ובפרויקט הקודם, והאלבום תם ונשלם עם שיר קצבי וכן.
לא נכנסתי לפרטים על כל טראק וטראק, אבל בשבילי כל שיר הוא ממש אבן דרך בחיים שלי ואני חולה על כל אחד מהם כמעט בשווה.
יכולתי לבחור איזה אלבום רוק קלאסי של זמר ששמעתי בmp3 מגיל 9 או איזה ראפ נסיוני ששינה לי כל מה שחשבתי על מוזיקה. אבל רציתי לתת כבוד ללב שלי ולשנים העכשוויות ששום שנת ילדות יכולה להשתוות אליהן בחשיבות. אז בחרתי לשים באור הזרקורים את האלבום שיכול להוציא ממני הכי הרבה רגשות. מפציחה בריקוד סוער בחדר ועד בכי.

אני באמת באמת ממש ממש אוהב את האלבום הזה וכל דבר שקשור אליו, אפילו האלבום קאבר הציורי היפהפה מפעים אותי כל פעם מחדש!

מקווה שאזכה בתקליט האהוב עליי, תודה רבה לדניאל וכפיר על הרעיון החזק והיוזמה הנדיבה :-)