היום לפני שנה,אז גל קורונה נוסף בתדירות רבה סחף את כל העולם ורבים מסתגרים בבתיהם ומתבטלנים במרירות בגלל וירוס מסתורי שהגיע מוואן שלא רק גרם למותם של מיליונים,אלא גם לעלייה בהאזנה למוזיקה ולתזוזות מעלה בסך רכישות המנויים בפלטפורמות המוזיקה השונות.
טיילור משחררת אלבום חדש אחרי בדיוק משנה אחרי אלבומה ״Lover” (שהוא האלבום האחרון בפאזת הפופ שלה),אחרי שכתבה והפיקה לבדה שירים רבים בסגר הראשון של הקורונה וטרם עיכלה את המציאות האמיתית של הקורונה.
באלבום הזה היא משנה במרבית האחוזים את התדמית הקודמת שהייתה לה,״הילדותית״ או ״הילדה שעדיין לא התבגרה שכולה שרה פופ וקאנטרי״ ולמרות שבתוך תוכה היא מבינה שעדיין לא יקבלו כפי שהיא ללא הסטיגמות..
היא בוחרת לעשות את כל השירים בקונספט באווירה כפרירית ואנטיקלית,כזאת שמשדרת את הבדידות שנצברה משך הסגרים וגם פחותת מיינסטרים ונואשות כמו שרוב האמנים משדרים בשירים שלהם,אלא רק אוטנתיות שבידיה חבילה ענקית של 16 שירי פולק ומכלול אלטרנטיבי של צבעים שבעבר היא כלל לא נגעה בו.
*וכפי שנראה,לטיילור יש כוח שלא נראה מאז לאורך כל הקריירה,רבים מגדירים אותה כמי שהביאה את הקאנטרי למיינסטרים של עולם הנוער (קאנטרי ברחבי אמריקה זה כמו ז’אנר מאוד מרכזי,ממש כמו מזרחית אצלנו אבל קהל המאזינים שלו דאז בתקופתה היו מבוגרים בלבד ולא הייתה זמרת מימי שאניה טווין שסיפקה משהו מיינסטרימי וככ מצליח לדור הצעיר למעט מיילי) והיא הזמרת הקאנטרי היחידה שקליפים שודרו מכל זמרת אחרת בערוצי אמ טי וי וגם האמנית המצליחה במצעד הבילבורד קאנטרי,ובשורה המקבילה אנחנו רואים את טיילור פורצת בשנית את ז’אנר הפולק,אני אסביר…. פולק בשנים האחרונות אף פעם לא היה זאנר גדול בארהב ובעולם בעשור האחרון,הוא אף פעם לא היה קטגוריה מרכזית באף מצעד פרסים מכובד בזמן האחרון וקהל המאזינים שלו העכשווי מדשדש ברובו לאנשים מבוגרים ,טיילור שיחררה את סינגל האלבום ״קרדיגן״ אשר צבר הצלחה והפך ללהיט עולמי,כבש את פסגת הבילבורד הוט מאה וסך מכירותיו מוערכות במיליון עותקים,שכחתי גם שרוב קהל המאזינים שלו היו בעיקר בני נוער בכך שצעד במצעד האמ טי וי חודשים רבים (ואנחנו מדברים על הסינגל כן?) אז טיילור עשתה כאן היכרות ענקית עם הפולק וקידמה אותו על מעלותיו,הישג מאוד ראוי שהיא צריכה להיות מוערכת עליו.
פרסונלית/סובייקטיבית,אני מאוד אוהב את האלבום מכמה סיבות:
א.הליריקה,הכנות והרגישויות האדירות שמועברות בו בכל היבט,מצליחות להעביר בי שלווה כלשהי ולהעצים אותי בהמון הדדי על תובנות מסויימות
ב.לאו דווקא בגלל שטיילור אחת מהאמניות האהובות עליי או שהיא אמנית מיינסטרימית מרכזית,אני תמיד חיכיתי לאלבום פולק ברמה כזאת שיהיה עם קצת עכשוויות,אני אחד ששומע אלבומי פולק מ70s וה80s והאלבום הזה
קצת סלל לי את הדרך במלוא מובן המילה.
כמובן אי אפשר להתעלם מהסיכון האדיר שטיילור לקחה בכל הפרוייקט הזה,היא הלכה על ז’אנר זניח לרמתה וזניח לקהל המעריצים שלה (שאוהבים אותה בפאזת הפופ והקאנטרי שלה) ובכללי שאמן ממציא את עצמו מחדש זה תלוש מאוד בפחד נטישה,עובדתית יש המון אמנים שניסו דברים חדשים ואקספרמינטלים-ונכשלו.
אבל כמובן שזה לא מנע מאיחור עצמה ומהאלבום להיכשל,הוא מכר קרוב למיליון עותקים תוך שבוע אחד ונכנס לספר שיאי הג’ינס כשיא ״חסר תקדים״,זאת אחת הפתיחות הגדולות שהיו לטיילור אי פעם שהיא עם שיא של 65 מיליון הסטרמות ביום אחד והוא כרגע ממוקם בעשירייה של האלבומים הכי נמכרים של השנה וזכה בגראמיז כאלבום השנה-אה והוא אלבום פולק! לא פופ ולא דאנס..,
