זה עוד יום חורף אפל וקריר כקרחון, חושב על סופיה מיוחדת כמו כוכב הצפון
היא לא חיפשה מליון היא לא חיפשה מכונית היא חיפשה חבר עם חיפזון ונחישות מוחשית
היא הייתה תמיד מחייכת עם הקניות עוזרת לאימה, תמיד חלמתי שתכלה לצרה ואנחת כמו באטמן עם גלימה.
אך כל מה שאני מדבר עליו לעומת האמת זה ארץ ושמים, הייתי המלצר שמפנה אל השטיפה ושופך על לקוחות מים
יום אחד אמרו לי יש הזמנה תגש אל השולחן רואה זוג ניגש אליהם עם הפותחן לפתע במטבה הנפלא ניחן, זוהי סופיה נועמת לה עם בחור ונראה שנוצר רומן
מסיים את המשמרת הולך הביתה בזיגזג כמו נרקומן כי זה ביאס אותי שהייתי חייב לקחת מהארגמן
עוד לילה בסטלה קשוחה מהרף
פתאום רואה אל המדרכה מלא דם ונראה שיש זרם של שטף נכנס אל הבניין שנראה שמשם העקבות מוציא את הזכוכית מגדלת ומתחיל לעיין בראיות
לפתע רואה בחורה פוצחת בים של דמעות מתקדם אליה לאט אפלה מוחלטת סביבנו וחוששני שאנו לא לבד
קולטת שזאת סופיה מוציא ממחטה ומנגב דמעה מנסה להוציא את השניה וקולט שזה לא עליי הולך אחורה זה נפל ליד העמוד שמלפניי מתכופף להרים ולפני שמספיק להסתובב ראשה נערף ברקע קול של עורב
הוא מסתכל עלי במבט חולני אפילו שהיא עם מסיכה ופתאום תחושה גדולה של חלחלה התבערה
אני לא מצליח להוציא מפי מילה רועד ונופל עם ברכיי לאדמה
והוא נותן לי בגרון את הירייה האחרונה
