מה הסיפור של... The End?
"The End" הוא אחד מהשירים שאני מניח שהרבה כאן לא יאהבו - אבל אי אפשר שלא להעריך אותו. השיר הגרנדיוזי הזה, שמתפרס על פני 12 דקות, היה מהפכני אפילו כששוחרר ב-1967 - תקופה שבה מוזיקאים מתחו את הגבולות באופן קבוע ומוזיקה ניסיונית הייתה בשיאה.
אבל למעשה, זה לא היה אמור להיות כך. "The End" החל בתור שיר פרידה קצר לחברתו של מוריסון, מארי וולברו, אך התפתח להיות הרבה יותר מזה במהלך אלתור של הלהקה ב-Whisky a Go Go (מועדון בקליפורניה), אליה הגיע מוריסון בשיאו של טריפ LSD.
וכך, The End הפך ליצירה המיסטית המושלמת: 12 דקות של צלילי אורגן מהפנטים, גיטרה בעלת השפעות מזרחיות ותיפוף ג'אז מלחשש, כנגד קטע שירה סוער מתוך מחזה אדיפוס. התוצאה לא הייתה דומה לשום דבר שקדם לה, והעניקה השראה לאינספור להקות כמו Black Sabbath, The Cult ו-Joy Division.
הרקע לשיר (והתגובה הראשונית אליו):
מתוך אפוקליפסה עכשיו: