“The music is just like Detroit, a complete mistake, it’s like George Clinton and Kraftwerk are stuck in an elevator with only a sequencer to keep them company.”
אם נלך עוד יותר אחורה נראה שהחדשנות והיצירתיות של הטכנו הולכת יד ביד עם הזנחה פוליטית חברתית, עוני ובידוד. המדיניות של הסטייטס והפדרלים אחרי מלחמת העולם השנייה של להעביר ״אנשים לבנים״ לפרברים הביאה לירידה מהאוכלוסייה החזקה של העיר, הגזענות וההתנגדות לתנועה לזכויות האזרח בשנות ה60 והדה-תיעוש שהובילה לעוני נרחב היוו את נקודת המבט של האפרו אמריקאי מדטרויט היישר אל מוזיקה חדשנית וכל האומנות שמאחורי זה. גראנדמאסטר פלאש או ראן דיאמסי היוו השראה לאמני הטכנו וההאוס בכל מה שקשור לסצינות מוזיקליות מקומיות החל מציוד, מערכות סאונד, והשפעות מוזיקליות ובעצם נתנו לדטרויט להתבסס עם אותם יסודות רק עם פרשנות חדשה.
שלישיית בליוול יחד עם אדי פולקס ועוד תקליטנים כמו קן קולייר וסטייסי הייל (שאליו נגיע בהמשך) דמיינו תרבות מוזיקלית חדשה שכוללת מועדוני ריקוד קווירים, מנטורינג לדיג׳ייז צעירים/חדשים פילוסופיה עתידנית ואינטלקטואלית ומדע בדיוני שכולל מטאפורות מעולם החלל והמים.
למעשה, שלישיית בליוול וכל שאר הגל הראשון של הדטרויט טכנו מהעיר היו שחורים ממעמד הביניים עם השכלה אקדמאית יחד עם חשיבה יזמית ועצמאית שגרמה להם להקים חברות תקליטים חשובות כמו Metroplex והדפיסו תקליטי טכנו כדי להפיץ את הבשורה החדשה.
צ׳ארלס ג׳ונסון ה״מחשמל״ וג׳ף מילס שציינתי למעלה יותר שנחשב לקוסם היו הפלאג בין המפיקים לקהל הרחב בעיר. צ׳ארלס שהביא את פרינס לריאיון ושידר ג׳אז, סול וטכנו ברדיו ומנגד מילס שניגן מלבד טכנו גם אלקטרו והיפ הופ ויצר מיקסים שנחשבו לבלתי אפשריים בשל מקצבים גבוהים מדי מה שהראה שיש לו טכניקת תקלוט יוצאת דופן בזמנו.
ניל רושטון שהיה אספן תקליטים בריטי הוציא שלושה אלבומי אוספים של דטרויט טכנו מה שהביא לחשיפה רחבה יותר לז׳אנר שעוד היה נישה בתוך העיר והמון מהשירים התנגנו בDetroit’s Music Institute מ1998-1990 מועדון אשר ניגנו בו דריק מאיי וקווין סאונדרסון בין היתר.
בסוף שנות ה-80 וה-90, הטלוויזיה של דטרויט תמכה במוזיקאי טכנו מקומיים עם שתי תוכניות ריקוד, The Scene ו-New Dance Show. פורמטים של התוכנית שלהם היו דומים ל-Soul Train עם תחרויות מוזיקה וריקוד מתמשכות. צופים ורקדנים יכלו לשמוע את שירי הטכנו העדכניים ביותר של דטרויט ואף שודרו בפריים טיים הטלוויזיוני המקומי מה שעוד יותר גרם לחשיפה וכבר הביא את הגל השני של הטכנו בדטרויט שכולל כמה מהמפיקים/דיג׳ייז האהובים עליי.
